מרכז המבקרים של חברת החשמל –
בעודי מתכננת איך ולמי אני מוכרת את הכליה שלי ברגע שיגיע חשבון החשמל
הגיעה ההצעה לבקר במרכז המבקרים של חברת החשמל בתחנת אורות רבין (זאת שאתם רואים על כביש החוף ליד קיסריה).
חשבתי לעצמי למה לא? ניתן למזגן בבית לנוח ונלך להתקרר קצת על חשבון חברת החשמל.
יש לנו דיאלוג לא פשוט עם החבר'ה שם, אנחנו גרים ממש באזור ולא פעם שבחדשות מדברים על צריכת חשמל גבוהה בכל רחבי הארץ אנו מציצים לכיוון הארובות ורואים את העשן האפור מתמר באוויר ומשם זה תלוי רק ברוח לאן הוא יגיע. הארובה הגבוהה מבין השלוש היא המבנה הגבוה ביותר במזרח התיכון ונישאת לגובה של 300 מטר כלפי מעלה ו 60 מטר עמוק באדמה – מפחיד קצת לחשוב על זה עכשיו במיוחד לאור המצב במזרח התיכון.
עם כל המחשבות וההתלבטויות האלו החלטנו בכל זאת ללכת לסיור ולראות את כל זה מקרוב, האמת – היה מרשים ומלמד – אותנו הם שכנעו והרגיעו.
הגענו למרכז המבקרים וכן, היה שם קרררר….
התחלנו את הסיור בשאלון טריוויה אודות ההסטוריה של חברת החשמל, הידעתם שאוניות הפחם מגיעות אלינו מאוסטרליה במסלול שלוקח להן חודש וקצת לכל כיוון, הידעתם שאת החשמל אי אפשר לאגור בשום צורה, הוא תמיד נמצא בזרימה ולכן חברת החשמל חייבת כל הזמן לדייק – לא לייצר עודפים וגם לא מחסור. היה מעניין גם למבוגרים.
ההדרכה המשיכה בקצת עובדות על צריכת החשמל והמחיר שלה – שום דבר חדש אין לי בעניין הזה מלבד זה שהמדריכה המליצה על טמפ' של 24 ומעלות והבן היקר שלי הצביע ואמר לה… "אמא שלי שמה אפילו על פחות, לפעמים הרבה פחות…" אמממ , מודה באשמה!
סרטון מיושן בנוסח החינוכית של שנות השמונים הציג ילדה (קצת נודניקית) שדואגת לכך שמנורת הלילה שלה לא תכבה ונציגי חברת החשמל מסבירים לה שהם עובדים 24/7 ומזרימים חשמל ללא הפסקה, סרטוני הפרסומת של שקע ותקע גרמו לכולנו לצחוק – סאחטן עלכום!
בהמשך למדו הילדים איך מפיקים חשמל מוכרחה להודות שרוב הילדים כבר ידעו אם זה מחוגים שונים או לימודים בבית הספר ויכול להיות שסתם היה שם קובץ של ילדים מבריקים במיוחד.
לאחר כל הדיבורים הגיעה גולת הכותרת של הסיור – נסיעה באוטובוס ברחבי התחנה ועל המזח עד הקצה כשני קילומטרים מהחוף (סוג של חו"ל לא? ) שם ראינו את ספינת המשא ואת הפריקה של הפחם מבטן האוניה הענקית. אחרי שכף המנוף מוציאה את כל הפחם שהיא יכולה, מורידים לבטן האוניה שופל קטן שממשיך להוציא עוד פחם מהקרקעית והשלב הבא אלו עובדים שמנקים את הקרקעית מפחם עד רמת המטאטא והיאה. זה לא בגלל שחברת החשמל קמצנים ומתעקשים על כל פרור, הסיבה לכך היא שהאוניה שהביאה טונות של פחם צריכה לחזור לנמל באוסטרליה ובגלל שאין סחורות אחרות שיוצאות בבטן שלה וכדי לשמור על איזון היא חייבת למלא משהו – ממלאים אותה חזרה במי ים ומרוקנים באוסטרליה, בגלל זה חשוב ניקיון תא המטען. (כל מה שאני הצלחתי לחשוב עליו אלו הדגים שנכנסים בטעות למיכלים בזמן השאיבה של המים ומוצאים את עצמם אחרי חודש באוסטרליה… מי אמר מחפשים את נמו? …)
זו הייתה חוויה של שעה וחצי – לא פחות מידי ולא יותר מידי, פעילות חינוכית ומעניינת, מתאימה מאוד לימי הקיץ הלוהטים ומצליחה להיות אטרקטיבית לטווח גדול של ילדים (4-14)
אם אתם כבר באזור ובגלל שצריך למלא את היום הזה בעוד פעילויות ממליצה לכם לבדוק גם את נמל קיסריה במרחק של 3 קילומטר משם, את הסיורים במפעלי נייר בחדרה במרחק של 10 קילומטר.. אם אתם חוזרים לכיוון דרום אז נחל אלכסנדר יכול להיות מסלול קליל ונעים (מתאים לעגלות) ואם אתם עולים צפונה אז תוכלו להינות מהמדרחוב של זכרון יעקוב.
אוגוסט שפוי לכולנו.
