גַּם אִם עֳזַבֲתִּיך, כִּי יוֹתֵר עוֹד לֹא יָכֹלְתִּי,
זֶה לֹא אוֹמֵר, כִּי למָר בִּגְלַל זֶה הָפַכְתִּי,
הִשְׁלַמְתִּי עִם הָעֻבְדָּה הָזוּ כְּבָר מִזְּמַן,
זֶה נָתוּן עִמּוֹ אֶצְטָרֵךְ לִחְיוֹת לָעַד…
אָכֵן כָּאַבְתִּי וְהֵבַנְתִּי שֶׁכָּל דּוֹר ודָבֲּרַנָיו,
לֹא יְשַׁנּוּ לָעַד אֶת הַמּוֹלֶדֶת, וְגַם לֹא אֶת הָעוֹלָם,
אֲבָל, עֲבוּרִי וַעֲבוּר כָּל אֶחָד, שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה כְּרֶגַע עֲדַיִן חַיַּי,
הַחַיִּים בְּכָל מִקְרֶה הֵם מַתָּנָה נִפְלָאָה,
וְכַמָּה מְצַעֵר שֶׁהִיא מַתָּנָה חוֹלֶפֶת,
אוֹהֵב אוֹתָהּ לְלֹא הַפְסָקָה, כָּל עוֹד אֲנִי חַי.
אֶשְׁתַּדֵּל לֹא לָתֵת, לַמַּשֶּׁהוּ וְלַמִּישֶׁהוּ לְקַלְקֵל מַתְּנָתִי – בֻּעָתִּי,
אוֹתָהּ אֶשְׁתַּדֵּל בְּכֹחִי הַדַּל לְטֶפַח, כָּל עוֹד יָכוֹל אֲנִי לִנְשֹׁם,
אֲפִלּוּ אִם סְבִיבִי, אֲוִיר לֹא צָלוּל כְּיַיִן,
כִּי הֲרֵי, אֲנִי נִמְצָא הַרְחֵק מֵהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם,
וְאוֹהֵב לַחַיּוֹת וּלְאַפְשֵׁר לִחְיוֹת, לְכֻלָּם.