קריסטינה קרטר נמצאה הבוקר ללא רוח חיים בסמוך לתחנת הרכבת הישנה בעיר דטרויט יממה לאחר היעלמותה, הוא הוריד את עיניו מהמסך, מצית סיגריה נוספת, וליטף את החתול השחור שרבץ בין רגליו, היא נמצאה כשהיא מגולגלת בתוך שטיח סגול, לאחר שנתקבלה שיחה במוקד המשטרתי על מקום המצאה, זה כבר לא אמור לעניין אותך, לחשתי, וכיביתי את הטלוויזיה. מזגתי לו עוד יין אדום, מקרבת לשפתיו את הכוס, תשתה! ציוויתי עליו, מעיפה בבעיטה את החתול השחור, מתעלמת מהצווחה שהוא השמיע. את חולה בראש, הוא אמר לי בזמן שהוא לגם מהיין האדום. הבטתי בו בגבר שריגש אותי עד לא מזמן, וירקתי על פניו. הוא כיווץ את השפתיים שלו בזעם, מתרומם לעברי עם גופו, אבל מהר מאוד הוא מצא את עצמו עם הפנים מרוחות על הרצפה, שכחת שהעור ברגליים שלך נעוץ עם נעצים לרצפת העץ? גיחכתי…עכשיו מותק, תתרומם לבד… את חולה בראש! שמעתי אותו צורח בזמן שנעלתי אחרי הדלת. השעה הייתה כמעט צהריים, התחלתי לרדת במדרגות מנסה להסיר מהגלימה הלבנה שלבשתי כתם קטן מהיין האדום. הבטתי בשעון והחשתי צעדיי, מרחוק נשמעה צפירת הסירנות של רכבי המשטרה, המיסה תכף מתחילה.
את פחדנית, הוא אמר לי, מצמיד אותי לקיר מחוץ לחדר בו אני ישנה, משחיל את היד שלו מתחת לגלימה השחורה שלבשתי. ניסיתי להתנגד אבל כל התנגדות שלי רק חיזקה את הרצון שלו לגעת בי יותר ויותר. הבטתי לצדדים, מוודא שאיש לא רואה, לכדתי את היד השובבה שלו, והכנסתי את שנינו פנימה, לחדר. סגרתי מאחורינו את הדלת בזמן שהוא התיישב על אחת ממיטות הקש שהיו בו, מצית סיגריה נוספת. אסור לעשן בחדרים, אמרתי, ופתחתי את החלון שיכנס אוויר. שם זין על האיסורים פה, הוא אמר, מסתכל עליי מכף רגל עד ראש. אז? הוא אמר לי בקור רוח, את עושה את זה איתי? הוא שאל בזמן שהחלפתי מטפחת. מספיק סבלת ממנה, הוא המשיך ללחוץ עליי, אם את רוצה לתפוס את התפקיד שלה, זה הפתרון מותק. התקרבתי אליו, מרימה באיטיות את הגלימה השחורה עד לירכיים, נותנת לו להבין שאני לא לובשת כלום מתחת. הוא נעץ בסיגריה עם שיניו, פותח בלהט את הרוכסן במכנסי הג'ינס שלו, אחזיר לך תשובה מחר, אמרתי לו, והחדרתי אותו לתוכי.
אני באה, שמעתי את עצמי לוחשת לו בזמן שחילקתי את המנות של ארוחת הצהריים למתארחים, כשתחליט ללכת תיקח אותי איתך..המשכתי ללחוש, נועצת בכתף שלו את קצה המזלג שאחזתי. הצלחתי לראות את המבט הלא ברור שלו בזמן שמזגתי לו את המנה שהוא מזמין בכל יום, בחודשיים האחרונים מאז הגיע אלינו, בשר צלי ברוטב פטריות. חשבתי שהשתפנת, הוא אמר, חוטף ממני את המזלג ומתחיל לדקור את הבשר המסכן, ולחתוך אותו לחתיכות מדויקות להפליא. צמרמורת מרגשת עברה לי בגוף, חלפתי על פניו, ממשיכה להגיש את המנות לשאר המתארחים, מנסה להתעלם מהמחזה שהרגע ראיתי. אני עושה את זה הערב, שמעתי אותו אומר מאחוריי, אם את רוצה תחכי לי אחרי התפילה ליד המזרקה. המשכתי בשלי, מוזגת בזריזות מרק אפונה לשאר המתארחים כדי להספיק להכנות לתפילת הערב.
חשבתי שלא אראה אותך מחכה פה, הוא אמר, מושך את היד שלי הכי חזק שאפשר ומריץ אותי אחריו לכיוון המדרגות. התחלנו לעלות בזריזות למעלה, לעליית הגג, מדי פעם מגניבים מבט לאחור לוודא שאיש לא עוקב אחרינו. השעה הייתה שמונה בערב, ובדיוק סיימנו את התפילה האחרונה להיום. הרגשתי את הלב שלי דופק כל כך מהר מהפחד שריגש ואתגר אותי בו זמנית, הפחד שהנה אני עושה את זה. הוא ידע לסחוף אותי אחריו, להטריף אותי בכריזמטיות שלו, ידע לנפץ את השלווה והרוגע שבי, ולהוציא ממני את הצד ששנים הדחקתי והסתרתי מאחרים ואפילו מעצמי, וככה בעודנו עטים במדרגות, נרגשים ממסך הטירוף הזה, הרגל שלי דרכה על הגלימה השחורה שלבשתי, ומעדתי. הצלחתי להרים את הראש וראיתי אותו, ממשיך לטפס במעלה המדרגות, בלעדיי, מדלג בזריזות ממדרגה למדרגה, עד שהדמות שלו התרחקה ונבלעה לחלוטין בחושך. רציתי לקרוא בשמו אבל זה לא קרה. נאנקת מכאבים, התרוממתי על הרגליים והתחלתי לצלוע במדרגות לכיוון מטה, כל צעד מרחיק אותי יותר מהחלום שלי. אבל בחצי הדרך עצרתי, שיניתי כיוון, והתחלתי לעלות אליהם, למעלה.
כשהגעתי הוא כבר היה עסוק בלגלגל אותה בשטיח הסגול שהיה על רצפת העץ. צריך להיפטר ממנה הוא אמר בזמן שהוא קושר מסביב לשטיח חבל, מהדק עוד יותר את הקשירות סביב גופה. נזרוק אותה בתחנת הרכבת הישנה, הוא המשיך ואמר, כן, אמרתי לו, מתקרבת אליו מאחור, מוציאה מכיס הגלימה שלי בד ספוג בקטמין, מוודא שאני מספיק קרובה אליו כדי להצמיד לו את הבד הספוג לפנים.
מוקד משטרתי שלום מדברת ניקול, היי אני רוצה לדווח על משהו חשוד שראיתי בתחנת הרכבת הישנה בעיר, אמרתי למוקדנית בזמן שנעצתי עם פטיש את העור שברגליו לרצפת העץ.