גולשת על הגלים של החיים!!

שבוע של אירועים מרגשים
דמעות של התרגשות מנועם שלי שמשחקת כרגע בסרט הנשף
פרימיירות
התרגשות
גאווה
כייף
שמחה
ואז… אתמול, אירוע של עמותת ״בשביל החיים״ עמותה שתומכת במשפחות של מתאבדים ופועלת להעלאת המודעות להתאבדות.
אתמול היתה צעדה של העמותה ובסופה דיברו והסבירו על הפעילות המבורכת של העמותה.
בסיום גל שלי שרה את ״שיר משמר״ שכתב נתן אלתרמן לבתו תרצה אתר.
דקה לפני שגל עלתה לבמה הציגו אותה והזכירו את דניאל
זה היה רגע שהדמעות הפכו לבכי שקט ומוסתר
שהתפרץ עם זעקת שבר לעולם.
עמדתי שם וחוויתי בו זמנית כאב ענק בלב
חנק בגרון
געגועים לדניאל
התרגשות מגלוש שלי
צמרמורות בגוף מהשירה שלה
תחושה שכמעט אי אפשר להכיל את כל זה.
אני כותבת את הפוסט הזה כי יש לי קול קטן או אולי גדול בתוכי שמציק ולא נותן לי מנוח מהרגע שדניאל התאבדה.
כבר בשבעה סיפרו לי על העמותה הזו
מיד בסיום השבעה פניתי אליהם
התענינתי בפעילות שלהם
ומיד כאמא מתפקדת דאגתי להגיד למשפחה שלי על האפשרויות לקבלת עזרה מהעמותה.
חלק מהמשפחה נעזרו
ובהחלט הרגישו את התמיכה מהעמותה!!!
לפי מיטב הבנתי מטרות העמותה מעבר לתמיכה וסיוע למשפחות השכולות זה להעלות את המודעות להתאבדות.
כן, אני יודעת שהרבה אנשים מסתירים, מתבישים ולא מדברים על זה…
אני אישית בשניה שזה קרה הייתי בתקשורת ישירה
בתוך הבית והחוצה
על דניאלוש שלי.
כן! דניאל התאבדה!!!!
בשלטים אתמול ובכל פרסום של העמותה אני רואה את המשפט:
״אפשר למנוע התאבדויות״
המון מסרים שהתאבדות אפשר למנוע
ויש לי קול נוסף… קצת שונה… שאני מרגישה צורך להשמיע אותו
בשביל דניאל
בשבילנו
ובשביל ( אולי) עוד משפחות שמתמודדות עם אובדן.
לא תמיד אפשר למנוע!!!!
לא תמיד אפשר לדעת!!!
וגם כשיודעים לא תמיד מצליחים למנוע למרות שתומכים והאדם נמצא בטיפול.
זה נשמע לי לא הוגן להוסיף רגשות אשמה להורים שגם ככה לא מצליחים לנשום ולחיות בגלל האשמה.
כשפרסמתי את הפוסט הראשון שלי
על הבחירה בחיים
הגיעו אלי המון טלפונים של אמהות שהילד/ ה התאבדו.
היו להן סיפורים שונים משלי
הן ידעו שהילד שלהם במצוקה
וליוו אותם שנים בידיעה שזה יכול להגיע…
שמעתי המון סיפורים מאמהות שחיו בחרדה כל דקה כי הכתובת היתה על הקיר!
ותאמינו לי!!!! הם עשו את הכל כדי לעזור, לטפל, למנוע……
והסוף היה התאבדות!!!
אז להגיד שתמיד אפשר למנוע??!!
שאם מטופלים אז מונעים??!!!
שאפשר להציל…??!!!!
לא!! לא תמיד!!
אז בבקשה תשמיעו גם את הקול הזה
קצת צניעות
קצת ענווה
אנחנו לא יודעים הכל!!!
לא רופאים
לא פסיכולוגים
לא פסיכאטרים
פשוט לא!!!!
וגם זה צריך להאמר!!
תחשבו על אותן אמהות שעשו הכל הכללללל
ולא הצליחו!
ובנימה אישית שלי, שנותנת סיפור אחר שמשאיר המון סימני שאלה
והבנה ענקית שיותר לא יודעים מיודעים!
דניאל שלי לא היתה בדיכאון!!!!!!
היתה מחוברת לאמהות שלה עם אושר גדול.
סיימה את הפרקטיקום שלה כמטפלת באומנות בגהה!! כמה ימים לפני שהתאבדה היתה ישיבת בוקר בגהה
שדניאל השתתפה בה.
ראו אותה אנשי מקצוע מהמובילים בתחום הנפש
אף אחד לא הרגיש
פספוס??!!!! ממש לא!!
זה פשוט לא היה….
כבר כתבתי בפוסטים הקודמים שהיינו איתה עד הערב של אותו יום
ובלילה… בשעות חשוכות משהו שם קרה…
רגע אחד…( לא אוסיף ניתוחים והסברים)
אז לא! לא תמיד אפשר למנוע!!!
לא יכולתי להשאיר את הקול הזה בתוכי בלי ביטוי…
אני אוהבת דיוק
וכנות
ואמת
אז זה הסיפור שלי
וזה הקול שלי!
וכל האנשים שבחוסר טקט ניגשו אלי ופרשנו את ההתאבדות של דניאל
כדי לייצור בתוכם סדר!
להרגיע את החרדות שלהם!
פליזזזזז…. תמצאו בתוככם קצת ענווה
אנחנו קטנים
ויש תוכנית גדולה מאיתנו שמנהלת אותנו….
חשוב לי להוסיף ולהוקיר את הפעילות של עמותת בשביל החיים!
אני יודעת… שומעת מהקרובים לי שאתם עוזרים למשפחות!!
וכן! גם העלאת מודעות לנושא הזה חשובה ביותר!
ושיח פתוח בלי בושה!!!
אני בעדכם!!
תודה!
רק רוצה להוסיף את הקול הקטן שלי….
שאולי יקל על הורים שמתיסרים ברגשות אשמה….
בפוסט אחר אכתוב על פרספקטיבה שונה ורחבה יותר ( שלי) על החיים!
גלוש שלי תודה על אתמול
הקול שלך הרטיט לבבות
והגיע למרחקים….
❤