בתים של אחרים/דקלה קידר
גברת מסקין השכנה, יונה הבן וג'ולי הבת, הן הדמויות היחידות שחיבבתי בסיפור הקשה הזה. אין שום דבר קל, שום דבר נעים, שום דבר מעורר אמפטיה בתוך פיסת החיים הזו שנפרסת מולנו. רותי האמא, הגיבורה של הסיפור היא ספרנית – ספרנית פעמים רבות היא מילת קוד לסדר, לעולם מאורגן, מאופיין, עולם שאין בו כאוס, הכול מקוטלג , כל דבר במקומו מונח. והנה דווקא לה, דווקא היא, מי שאמורה לייצג את הסדר, דווקא אצלה החיים הופכים ערבוביה אחת חסרת שליטה.
משבר רודף משבר רודף משבר.
נדהמת קראתי את הטקסט הזה לא ממש מבינה איך זה קרה? איך זה שהאשה הזאת מכניסה את הגברים הזרים האלו לתוך ביתה? לתוך מבצרה? לתוך החדרים שבהם חיה ג'ולי ילדתה היחידה?
לא הצלחתי להבין את התנהלותה של רותי. לא להבין ואף לא לאהוד.
בוקר אחד רותי נעזבת על ידי בעלה. בוקר אחד הוא קם ואומר לה שאינו יכול יותר ושהוא עוזב.
רותי נשארת בביתם המשותף במושב יחד עם ילדתם המתבגרת.
האב מנסה להישאר בקשר חם עם ג'ולי אולם היא אינה משתפת פעולה, היא כועסת עליו מאוד – על הנטישה הזאת.
הילדה בחושיה הנשים אך הילדותיים לוחצת על האמא לחזור אל עולם החיים באמצעות, פגישות עם גברים, הילדה רושמת את האם לאתרי הכרויות ולמרות התנגדותה הראשונית של האם היא נעתרת.
וכך בלי יותר מידי הכנות עובר אל ביתם – אמנון. יום אחד היא כלל אינה יוצאת מהבית
ויום אחרי אמנון גר איתן, והילדה המתבגרת שאת השנה האחרונה בילתה צמודה לאם, צריכה להתחלק עם גבר זר באם .
ג'ולי נעה בין התנהגות בוגרת אחראית והגיונית, לטרוף של גיל התבגרות, מעשיה הם על סף סכנה, על סף הידרדרות, אולם את הפריבילגיה להידרדרות מוחלטת אין לה, כי מי ישמור על האמא? אין ספק שהילדה באמצעיה הלא מאוד מרובים מצליחה על אף גילה הצעיר, על אף הדימוי העצמי הנמוך למדי, על אף שהיא הופכת למבודדת יותר ויותר מבחינה חברתית על אף כל אלו היא מצליחה לשמור על איזה חוסן פנימי, חוסן שנדמה שנעלם מהאם לחלוטין.
אחרי אמנון מגיע – מוטי, מי שנראה בהתחלה כמו אביר על סוס לבן מתגלה לאט ובעקביות כמטורף, דמות הזויה ולא מאוד ברורה.
מדוע רותי נגררת להתחתן עמו?
מדוע למרות כל סימני האזהרה, למרות כל ההתלבטויות, למרות כל הרמזים העבים שהגבר שהיא מנהלת עמו מערכת יחסים הוא גבר לא יציב, למרות כל זאת היא לא נסוגה ומתחתנת עמו? אין תשובה לשאלה זו.
נדמה שמבחינה כלכלית היא מסתדרת, היא אשה עצמאית עם משרה מספקת ומוערכת.
יחסיה עם בתה מעולם לא היו טובים כל כך.
ובמו ידיה היא בוחרת להכניס גבר זר שאינה מחבבת ולא מאוד נמשכת אליו אל תוך חייה.
בהמשך הסיפור יש התייחסות לילדיו של מוטי, כאשר אחד הבנים יונה מנהל מערכת יחסים מלאת אמפטיה והתחשבות עם ג'ולי.
נראה שדווקא שני הילדים הללו שמול עיניהם הם חוזים בהוריהם הלא מתפקדים , דווקא הם מצליחים ליצור בינם לבין עצמם מערכת יחסים מלאת אמפטיה מלאת רגש, מערכת יחסים שמורכבת מאהבה כנה.
אולם יונה בנו של מוטי הוא איש צעיר ופגוע מאוד. אנו מקבלים רסיסי מידע, אנו לא מצליחים להבין בדיוק מדוע דברים הם כמו שהם, אנו רק יכולים לנחש.
ניתן להניח מן הסתם שלגדול עם אבא כמו אבא שלו ודאי אין זה קל ופשוט, אין ספק שמערכת היחסים הזו התקלקלה זמן רב לפני כניסתן של רותי וג'ולי לתוך חייהם..
יונה בנו של מוטי הוא ההפך המוחלט לכל מה שלמוטי נדמה שהוא מייצג.
רותי ומוטי מתחתנים, אולם בכל ימי נישואיהם אין יותר מעשרים וארבע שעות של חסד.
טרגדיה רודפת טרגדיה.
לאט נשאבתי לסיפור הזה, ההתחלה הייתה קשה, ולא ברורה , לא הצלחתי לפתח רגשות כלפי הדמויות, מה שהניע אותי להמשיך ולקרוא אותו היה הסקרנות לדעת כיצד יתפתחו הדברים וכמה נמוך אפשר להגיע.
מסתבר שאפשר, מסתבר שאפשר להסתבך עוד ועוד ועוד.
זהו אינו ספר פשוט לקריאה, זהו ספר שמספר על משברים, על איבוד החוסן הפנימי , על קשיים. הוא אולי מהווה תמרור אזהרה ענק לנו הקוראים, תמרור שאומר לנו, הקשיבו לעצמכם, האמינו לתחושות שלכם, עצרו לחשוב.
נטישות הם דבר קשה מאוד, נטישות לא ברורות הן אפילו קשות יותר, כי אין הסבר ואין את מה ואת מי להאשים. אולם אני מאמינה כי גם לננטש יש את היכולת לעצור לנשום.
לקראת סופו של הסיפור גברת מסקין השכנה שוב מפציעה:
"אני לא הולכת לשום מקום" השיבה "בשביל מה יש שכנים? בשביל כוס סוכר?" ……."תשמעי" אמרה גברת מסקין בתקיפות "עברתי את הסיפור הזה… את צריכה את העזרה שלי, תאמיני לי"
נדמה לי שגברת מסקין בארציות שלה, בהחלטיות שלה, בהגינות שלה, מייצגת למרות הכול את מה שרותי איבדה לחלוטין, נדמה לי שבזמני משבר כולנו צריכים להיות קצת גברת מסקין.
