בתו של סוחר המשי/דיינה ג'פריס, הוצאת ידיעות אחרונות, 373 עמודים, 2018
כבר כתבתי כאן לא פעם על מחסום "הספר השני", כשיוצא ספר ראשון בעברית ואני אוהבת אותו מאוד, במקרה הזה את "אשתו של מגדל התה" ואז חודשים ספרים אחר כך יוצא ספר נוסף מאותה הסופרת, תמיד יש לי את החשש להתחיל לקרוא אותו, לצערי יותר מפעם אחת אני מתאכזבת. זו הסיבה למה הספר "בתו של סוחר המשי" בילה ליד המיטה שלי מעל חודשיים, שזה נדיר בפני עצמו.
אבל ברגע שפתחתי את הספר התמוגגתי.
יש בספר הזה את כל מה שאני אוהבת: היסטוריה, מדינות רחוקות, תרבויות קסומות, אהבה, משפחה, דילמות וקבלת החלטות ובעיקר אישה אחת שקיבלה לימון, והפכה אותו ללימונדה. אני מודה שהוא ספר מבלבל, היו רגעים שהספר לא זרם לי, קראתי וקראתי והרגשתי שלא מתקדם לשום מקום, אך היו רגעים אחרים, שמצאתי את עצמי מעבירה עמוד אחר עמוד, גומעת בשקיקה את השיחות, המחשבות ויותר מכל את ווויטנאם, מדינה שלא הייתי בה ועכשיו ממש מתחשק לי לקנות כרטיס טיסה ולנסוע לשם.
ממתק לחג סוכות
