בני 30 יקרים,תנוחו. עכשיו מותר לכם לרבוץ מול המסך וליפול למיטה ב-21:00 בערב, כי זה משאיר מספיק מקום להורים שלהם להשתלט על רחבת הריקודים!
לאחרונה אני חוזה בתופעה חדשה ורעננה. אני רואה אותם מסביבי תחת כל עמדת די ג'יי רעננה: גברים ונשים בני ארבעים ונושקים לשישים, שמבלים הרבה יותר ממני, חורשים את הפאבים וקורעים את רחבת המועדון, כאילו הם שוב בני 18, בשנת 1978 ורוקדים את ""DANCING OUEEN מתחת לכדור דיסקו מסתובב.
נתקלתי למשל בהזמנה ליום הולדת של אשת חברה צפונית כשתמונתה מתנוססת על גבי ההזמנה לפאב כאילו הייתה יחצנית בת 24 . היא מהממת אבל להערכתי המדויקת לרוב כבר נפגשה עם גיל 50.
וכמותה לא חסרים אחרים. לפני מספר שבועות הייתי בדאנס בר ידוע בכרמל, והיה נראה בבירור שרוב המבלים שם כבר כיבו על עוגתם 40 ו-50 נרות ואף יותר. והם נהנו ורקדו, הרבה יותר מבני ה-20 שראיתי שם, שפניהם היו תחובות בווטסאפ ורגליהם כמו מוברגות לכיסאות הבר.
חשבתי לתומי שאולי סוג מסוים של אנשים מוצא דרכו לרחבת הריקודים לקראת גיל 60, אבל הופתעתי לראות פנים בוגרות ומלאות חוכמת חיים גם בליין מסיבות שאהוב גם עלי ומשמיע מוזיקה 80 ממחוזות יותר אלטרנטיביים . בפעם האחרונה שהיינו שם חברתי נשבעה שראתה כמה שנראו לה כבני 55-60. היא אימא בת 37, והרגישה ממש ילדה שם, בטח כשהתחילו לחלק קרטיבים (אמיתי לגמרי).
בתחילה שאלתי את עצמי מה הולך כאן, האם מדובר במרד המבוגרים? רדיפה אחר כדור הדיסקו מנערותם בסבנטיז?. אך הבנתי נפלא בעיני. מכמה סיבות: הם מוכיחים שהקלישאה שגיל זה רק תיעוד מיותר בתעודת הזהות נכונה, שאת יכולה להראות לוהטת עם סקיני וגופית נצנצים בדיוק איך שאת עכשיו, שגם אחרי שגידלת ילדים ושלחת אותם לצבא עדיין יש בך מרץ ורצון לנענע את הישבן, ושאם 50 זה ה-30 החדש ואז אני ממש תינוקת צעירה רעננה עם לחיים ורודות, ויקירי, הנה סוד קטן עלי, אני אומנם נראית צעירה מגילי, ועדיין לא חוסכת לבוטוקס אבל גם אני הייתי פעם בת 30.
לא בדקתי מה קורה בתל אביב רבתי . אבל בתור מי שחיה בחיפה – עיר עם שיפור תרבותי אבל לא בדיוק בירת החטאים ביום חול ב-01:00 בלילה- אני יכולה להעיד שכאן הבוגרים לוקחים את חיי הלילה. ואם זה קורה בעיר שהמיתוס הכי רווח עליה, שכמעט חקוק לה על ההר זה "עיר הפועלים", קיים סיכוי שבאזור המרכז חיי הלילה הבוגרים לא מביישים את הדור.
חזיתי בניצני התופעה, מבחינתי, כששהיתי עם אימי בת ה-62 בלונדון ואדינבורו לפני שלוש שנים. מבחינתה, שיאי הטיול שלנו היה ביקורים בפאבים מקומיים וריקון כוסות בירה, ככה מולי, בעודי טוענת את טענתי המתמשכת שאני "לא טיפוס של אלכוהול" (בדרך כלל כדי לחסוך קלוריות).
אולי זה עובר במשפחה כי יש לי קרוב, שכשהיה "בין נישואים" ריקד לו במועדון בר יהודה ז"ל ונראה לוהט הרבה יותר מימיו כסטודנט אי שם באייטיז. אחת מהדודות שלי, שמבוגרת ממני ביותר מ-20 שנה, ניסתה שנים לשכנע אותי לבוא לערבי הריקודים של קהילת פנויים ופנויות בצפון, שהצעירים שבה הם בני 35. 
לא חקרתי זאת חברתית, את המחקרים הסוציולוגים שלמדתי לתואר הראשון כבר מזמן החלפתי במידע חשוב יותר מהפיד של הפייסבוק, אבל אפשר להניח שחיי הלילה הקיימים, אם לא הסוערים של בני הגילאים הבוגרים נובעים מהעובדה שאין להם ילדים קטנים לחתל, שתוחלת החיים העולה גורמת לחיינו להצעיר הרבה יותר מהתקופה שבת 30 הייתה אישה בוגרת עם 3 ילדים, אפשר להניח שחלק מהם פנויים פנויות אז הם יותר בעיניין של לצאת מהבית ולהכיר, ואולי גם מזה שאולי, וכך אני מקווה הגענו היום לעידן שאנשים פשוט עושים מה שהם רוצים באמת, עם יותר תשוקה לחיים ופחות הסתכלות על מוסכמות חברתיות, או מה מצופה ממך. מה גם שהריקודים, העשן, האלכוהול והחזרה למיטה ב-3:00 בלילה לא מפריע לדפוק נוכחות בארוחת שבת משפחתית מכופתרים ואוחזים עוגת הום מייד. כנראה שבגיל 50+ יש רק מה להרוויח מהחיים.