בעשור הקודם, כולם היו משוכנעים שזהו, עולם הצילום מת.
כולם כבר צילמו כל דבר אפשרי – את מגדל אייפל, את גשר הזהב בסן פרנסיסקו, את הביג בן בלונדון, את עצמם על חוף, או במסיבה עם בקבוק ירוק ביד.
היתה תחושה באויר, שזהו, מיצינו, ראינו, ואין עוד שום דבר לחדש. ואז הגיעו הרשתות החברתיות, ונהיה גל קטנטן של התעוררות. אנשים התחילו לשתף תמונות מארועים, שמחות, מסיבות, טיולים ומה לא.
אבל עדיין זה נראה שעולם הצילום לא עומד להתעורר. התהליך המסורבל של לקחת מצלמה, לצלם, להעביר למחשב, למיין, ולהעלות לרשתות הוא גם תהליך איטי וגם מעייף וגם ברוב המקרים היה קורה שבועיים אחרי הארוע. אהמממ.. משעמם.
אבל אז הגיע צונמי מספר 1: הסמארטפון. פתאום להרבה אנשים יש מצלמה ביד בכל רגע, ופתאום כל התהליך של לצלם, להעביר למחשב, ולהעלות לרשת – כל זה קורה על המקום. נעלם הסירבול. פתאום כל אחד מאיתנו נהיה שדרן בזמן אמת. בלייב.
זאת מהפכה אמיתית. פתאום רואים את התמונות איך שהן קורות ולא שבועיים אחרי כשמישהו מעלה אלבום. הזמינות של יכולת הצילום והשידור בכל רגע הינה מרגשת ומדבקת.
ואז הגיע צונמי 2: האינסטגרם ואפליקציות עיבוד התמונה למינהן שאיפשרו לכל אחד מאיתנו להיות גם צלם וגם אמן ופרשן ומעצב ומה לא. לפתע אנשים מבטאים את עצמם בתמונות עם טאצ'. עם נגיעה. כל אחד מאיתנו יכול להיות גם צלם וגם מעצב.
ופתאום להתבטא בתמונה, זה הרבה יותר קל מאשר להתבטא בטקסט.
הנה צילום שצילמתי בניו יורק, לפני מספר שנים: השוטרים הידועים של ניו יורק – NYPD – במנוחת צהריים מול סניף הסטארבקס המקומי. זהו צילום במצלמה רגילה שעבר עיבוד מיוחד למראה "ציורי" שכזה.
והנה נולדה שפה חדשה על הפלנטה. בדיוק כשכולם חשבו שעולם הצילום משעמם, הוא התעורר, ועוד איך התעורר.
ולהרבה מאוד אנשים אין כח להתנסח, ולכתוב עוד טקסט ועוד טקסט ועוד סטטוס. הכי קל זה בתמונה, והנה לכולם נוספה שפה החדשה,
האם אתם מרגישים את זה ?