לא רק ברידג'ט, דארסי, כמות מטורפת של שרדונה והתחתונים המחטבים בעולם עולים למסך לראשונה מזה 12 שנה. בסרט השלישי בסדרה ולדעתי המצחיק ביותר, העוקב אחר המשך הרפתקאותיה של ברידג'ט ג'ונס יש הכול מלבד המחטבים, שכן ברידג'ט החדשה לובשת בקושי במידה 36. היא מבוגרת יותר, מתקרבת ליום הולדתה ה -43, מצליחה יותר כמפיקת חדשות בטלוויזיה, מפוקחת יותר אך לא הרבה יותר חכמה.
רנה זלווגר חוזרת לשחק שוב את הרווקה הסדרתית והפעם היא מתמודדת עם שנות הארבעים לחייה. הסרט נפתח באופן מוכר : ברידג'ט לבדה, כוס גדושה של יין לבן בכף ידה כשהיא יושבת על הספה ומתנועעת ברחמים עצמיים לצלילי "All by myself" המזוהה אתה כל כך. לפתע היא עוצרת, קוראת לאוויר "לך תזדיין !", משנה את המוזיקה ל- House of Pain ובאותו רגע ברידג'ט חזרה: ממלמלת, מדברת אל עצמה, מצחיקה וחדה מתמיד.
חמש שנים לאחר שנפרדה ממושא אהבתה האמתי, מארק דארסי (קולין פירת'), ברידג'ט מגלה שהיא מצפה לתינוק ולא בדרך הברית החדשה. האם זה שלו, מלילה של התקרבות בחגיגת טבילה? או אולי כתוצאה מלילה חפוז ושתוי עם היזם האמריקני ג'ק קוואנט (פטריק דמפסי מ"האנטומיה של של גריי" ו"אין כמו אלבמה"), בפסטיבל מוזיקה מטורף בו היא אף מבוססת בבוץ ומונפת אל על בידי המוני חוגגים משולהבים. דניאל קליבר (יו גרנט) לא בסביבה, תגלו לבד (יחד עם נשים יפהפיות רבות נוספות) מדוע. היא עדיין חיה בדירתה הקטנה בלונדון, עדיין עובדת בחברת חדשות בטלוויזיה בכבלים, שם היא הפכה, רק אלוהים יודע איך, למפיקה. תוסיפו גם בוסית חדשה, צעירה ומעצבנת שלמדה, במקרה הטוב, באוניברסיטה של פייסבוק.
האם ליומן ולעליות והירידות בחייה יש רלוונטיות בעידן המדיה החברתית?
[youtube gAehDtGSHbU]
למרות שהתסריט לעתים קצת מותח את גבולות המהימנות ויש בו קצת חורים, החום והשנינות של הסרט הראשון והמקורי צפים ועוטפים אותנו הרבה תודות לחזרתה של הבמאית שרון מקגווייר. מרגישים את טביעות האצבע המצחיקות והגסות שלה כמעט בכל סצנה והכימיה האמתית היא בינה לבין ברידג'ט. הקשר והדינמיקה של ברידג'ט ודארסי, מושא אהבתה הגברי, חזקים מתמיד והזיווג עם ג'ק האמריקני מתחיל ומסתיים בחיוך המגה וואט הוליוודי שלו.
לב לבו של העניין הוא שאנו מזדהים עם ברידג'ט עד עמקי נשמתי; האישה הבודדה שעושה פעם אחר פעם בחירות שגויות אך אף פעם לא נכנעת. היא תמיד מוצאת את הכוחות להתגבר על מכשולים, לצחוק על עצמה, להיות ישרה ולגרום לנו לצחוק ולבכות.
הסרט הראשון שיצא בשנת 2001 היה להיט עולמי. הסרט השני הצליח אך היה פחות טוב. השלישי והחדש הוא מרתון צחוק מריר- מתוק לכל אורכו ולא נפקד אלמנט הנוסטלגיה: כשמארק דארסי מוצא במגירה את הסוודר עם דוגמת האייל הצפוני שאמו קנתה לו לחג המולד לפני 15 שנה, אותו לבש כשפגש את ברידג'ט בפעם הראשונה בזמן שהיא לבשה משהו דומה, אנו מקבלים מתנה ענקית של פלאשבקים עם רנה וקולין צעירים כל כך ויפים. הלב נוטה להתכווצות קלה שכן גם אנחנו היינו קצת יותר צעירים ויפים לפני 15 שנה והתבגרנו יחד אתם.
רנה זלווגר מקסימה, קומיקאית בחסד ולצדה בתפקיד משנה נהדר וגונב פעמים רבות את ההצגה, אמה ת'ומפסון (שכתבה ויצרה את תפקידה בתסריט), כרופאת נשים שלה המעודדת את ברידג'ט להביא את האב בפעם הבאה, אם היא תצליח להבין מי מהם. לאמה תומפסון יש שורה של סצנות בעלות משפט- אחד- שגונב- את- ההצגה- ללא- בושה כמו בסצנה בה ספרה שבעלה לשעבר תיאר את הנעשה בחדר הלידה "שזה כאילו לצפות בפאב האהוב עליך נשרף."
מארק דארסי מגיע היישר מבית המשפט ונכנס באיחור לקורס הכנה ללידה בעודו לובש חליפה שחורה ומתיישב על כדור התעמלות ענק- צריך לראות כדי להאמין. קולין פירת' הפך את דארסי הלחוץ למתנשא מלכותי של ממש, קצת כמו ג'ורג' השישי שלו ב'נאום המלך'. הוא עדין נאה, בעל קסם רב אך הראש והצוואר נראים לפעמים כמבצבצים משריון יוקרתי של צב. כאשר דארסי וברידג'ט מוצאים עצמם יחד סנדקים של תינוק בהטבלה הצלם מנסה: " אולי נשיקה על הראש, אדוני … ?", " … המממ … בעצם התכוונתי לתינוק." בקורס הכנה כולם בטוחים שמארק דארסי וג'ק הם זוג ואילו ברידג'ט היא האם הפונדקאית.
שרה סולמני היא תוספת מבורכת כקריינית החדשות, חברתה לעבודה בת השלושים ומשהו של ברידג'ט, המביאה תזמון קומי חד כתער ורלוונטיות לברידג'ט של 2016.
מסרים פמיניסטים ושוויוניים מועברים בסרט בדרך לא מתלהמת, חביבה ומצחיקה: המסר הוא שלא חשוב מי באמת האב, העיקר הקשר והיחס אותו הוא יפתח עם הילד ואתה. אמה, ג'מה ג'ונס הוותיקה ונפלאה, רצה לתפקיד רשמי בקהילה, לא מבינה בהתחלה, שואלת אם ברידג'ט השתתפה בסקס בשלישייה ומנסה קצת להסתיר אותה בקמפיין הבחירות מקהל הבוחרים. אך לאחר שמקבלת מסרים חזקים מברידג'ט היא משתנה לגמרי ואף מתאהבת בזוגות חד מיניים שהופכים הלהיט של הקמפיין.
אהבתי את הצחוק בצד על טרנד הזקנים הארוכים והמטופחים, את הדאחקות על שכולם מצלמים אוכל ומעלים לאינסטגראם וקיוויתי שאביה (גי'ם ברודבנד המקסים), יזכה סוף, סוף לצעוד עם בתו בדרך לחופה, אך מעל כולם מתנוססת הסצנה בה מארק, ג'ק וברידג'ט מנסים לעבור דלת מסתובבת בכניסה לבית החולים במירוץ אחר חדר הלידה.
דובר רבות על ניתוחים פלסטיים שעברה רנה, שנעדרה במשך שש שנים מהמסך. ישנם סצנות בהם היא נראה כמו בימים הטובים ובאחרות היא נראה כאשה מבוגרת מאוד. כן, חיצונית היא כבר לא אותה אישה אך באישיות הקורנת, בתמימות ובהלקאה העצמית דבר לא השתנה והקסם נותר. ברידג'ט היא עדין אותה בחורה מגושמת שלא בטוחה איך לקבל את מעמדה החדש כקוגרית או כרווקה מזדקנת או כשילוב של שניהם- SPILF) Spinster and Milf)… חיבת לומר שעל השטיח האדום היא נראית נפלא.
בריג'ט ג'ונס ומארק דארסי התבגרו, אבל גם אנחנו לא עצרנו את מחוגי הזמן. זה רק גורם לנו להרגיש אליהם קרבה. רנה זלווגר התבגרה אך עדין מצחיקה, חכמה, מבולבלת, רודפת צדק, מפשלת ועוד יותר אנגליה. קולין פירת' התבגר ועדין שרמנטי, כובש ונעשה יותר מצחיק. ומי קופץ לבריכה? האם מארק דארסי כהומאז' למיסטר דארסי (BBC, 1995)? הצחקתם… דווקא ג'ק (פטריק דמפסי), המתחרה האמריקני המסוקס והקוטל קנים זוכה להרמז.
הביקורות בעיתוני אנגליה משבחות והציון נע בין 3-4 כוכבים:
הגארדיאן מציין "שהסרט טוב יותר מקודמו." הסאן חושב "שבסרט השלישי יש כול מה שאנו אוהבים בסדרה. כמעט כל הקאסט חזר, חד כתער ומעולה". המירור חושב "שזהו מרתון צחוק והאוהדים הוותיקים חייבים לראות אותו בכל מחיר." ורייאטי מציין את "חסרונו המורגש של יו גרנט כדניאל קליבר." "רטרו מקסים ורלוונטי." ההוליווד ריפורטר משבח "את הקאסט כולל תפקידי המשנה ואת התסריט המהיר והשנון."
הקרנת הבכורה בברלין, זו פלאסט, 7.בספטמבר, 2016
צילומים: יחסי ציבור באדיבות גלובוס מקס
,On the red carpet: Getty Images, Wireimages, NFphoto.com, Best Images/FAMEFLYNET PICTURES
