הבוקר לקראת שמונה אני עדיין בשיא העצלות במיטה ,מנסה לא לזוז שלא יכנס חס ושלום טיפת אוויר קר בחרך שיפתח בין השמיכה וביני.
מסתכלת על שעון הסווטצ' שעל ידי רואה חמישה לשבע, לוקחת את הנייד ורואה שהשעה חמישה לשמונה.
עושה חשב מסלול לגבי השעות הלא מסונכרנות וישר מאשימה את הנייד שאולי הוא שכח להתאפס על הזזת השעון שהייתה לא מזמן… או שחזר בכיף שלו לשנה שעברה.. עברה עוד חצי שעה אני רואה שהשעון על היד ממשיך להיות חמישה לשבע.
הבנתי שבאופן סימלי אם יורשה לי קצת רוחניות הסווטצ' נורא אוהב את 2016 וכך הוא מביע את מחאתו לכניסתו ל-2017.
כנראה לא מספיקה לו שנה תמימה להתארגן על החלופה.
קמתי למקלחת הרותחת לשטוף את 2016 ובכך קצת הפכתי לי ת'יום כי בשוטף אני לובשת בגדי צעידה,נעלי ספורט ועפה לשדה לצעידה.
יצאתי תודה לאל לקראת תשע לפי השעון הנכון בנייד…
השמש שטפה את השדות והגוונים היו ברורים וחזקים.
בחורף הזה כל יום שאני יכולה לצעוד בתוך השדה הוא מתנה עבורי, תמיד אשמח שהגשם יתחיל אחרי הצעידה שלי.
ואם הזכרתי גשם אז בא כבר, שיתמלאו מאגרי המים שלנו, אתה מביא איתך את המצרך הכי חיוני בטבע, בלעדיך אין חיים.
ומאחלת לכולנו שנה נפלאה מלאה בטוב.
אירית.
