זאת מתנה היא אמרה לי לפני תחילת המפגש.
כמה הזדמנויות כאלו עוד "יפלו" עלייך חשבתי לעצמי.
מסתבר שבשלוש השנים האחרונות היו לא מעט מתנות.
חלקן נפלאות יותר, חלקן קצת פחות. אבל ללא ספק אלו היו מתנות. אני קוראת להן הזדמנויות.
פעם ממש, ברגעים הראשונים בהם יצאתי לעצמאות , לקחתי חלק בסדנת פסיכולוגיה חיובית ובה שאלה אותי המרצה המופלאה "מה את הכי אוהבת בעצמך?"
"את הלב" עניתי מיד. יש בי כל הרבה איברים חשבתי לעצמי מיד אחרי שעניתי! אבל ללא ספק "הלב" היתה התשובה הכי אותנטית שלי. כל שבעה עשר האנשים שישבו בחדר הישיבות הקטן היישירו מבט. "זה אומר" המשכתי מיד, שאני אוהבת את מה שהוא מכיל, את מה שהוא מרגיש, שהוא יודע להתרחב ולהתכווץ בדיוק כשצריך. הוא מתמלא השראה והוא מרגיש לי נעים ויודע, בטוח במקומו. עוטף אותי ואת הסביבה ברגעים נוגעים.
כולם התרגשו ועיניהם התמלאו. ואני? הרגשתי לרגע כמו שמגישה להם רגע מעורר השראה.
(צילום: הילה אייזינגר)
מאז אותו יום, לפני שלוש שנים, אני מחבקת כאלו רגעים.
נעים לי כל כך, אני מורן דהן, נשואה ליוסי, אמא לדניאלה, אלי, אדם ועסק שכולו אני! חיה ונושמת השראה.
אני מזמינה אתכם לבלוג החדש שלי, מבטיחה לקחת אתכם לתוך עולמי שלי, לתוך ליבי. לעולם ההשראה שלי, בו אני עפה גבוה כל כך ומוצאת את מקומי שלי.
מעבירה אותם הלאה לבתים אותם אני מעצבת, לקהילה בה אני מעורבת, למשפחה המנגרת שלי שאני כל כך אוהבת.
אז ברוכה הבאה מתנה שלי חשבתי לעצמי, זאת הזדמנות נפלאה לעורר השראה.
(צילום: הילה אייזינגר)
