סיור בבית ללא קרינה אלחוטית וסלולרית, שערכה מיה אלחלל, הגיעו מתעניינים רבים. חלקם כבר חשים בקרינה, ואף סובלים ממנה ברמה קלה (נימול ביד או באיזור בו נושאים את הנייד, כאב ראש, אודם בפנים, או חום באוזן שחולף לאחר שיחה או גלישה וכדומה).
אחד המבקרים הוא אב לתלמידת תיכון. נערה צעירה שכבר סובלת מכאבים בכפות הידיים בעת מגע במסך, כאבי ראש ותעוקת חזה, קשיי ריכוז ועוד. הנערה והוריה "בארון" מבחינת הרגישות לקרינה (כמו רוב הרגישים לקרינה שמתביישים, ובעיקר חוששים מלעג, מהתנכלויות מקצועיות ומנידוי חברתי).
בפתח החופש הגדול, הביע האב חשש גדול. ילדתו מבלה כל היום עם חברותיה בסלולרי. ונורא נורא סובלת! אבל מסרבת לוותר על הנייד ומסרבת לשתף בבעייתה – כי תהיה "מנודה".
האב המודאג, שרואה את הסבל שחווה בתו האהובה, ערך סרטון קצר מפרסומים על מחקרים ואזהרות מפי מי שמונתה כראש בריאות הציבור במשרד הבריאות – פרופ' סיגל סדצקי, שכבר עשור מנסה להזהיר.
מדובר ב-100 שניות חשובות, שאתם לא רוצים לראות, אבל חייבים לדעת!
גם אנחנו – נפגעי הקרינה – לא ידענו שיש נזק, האמנו כי תקני הבטיחות ומשרד הבריאות מגינים עלינו. ובכן, לא.
פרופ' סיגל סדצקי מציינת כי אין לתקנים דבר וחצי דבר עם בריאות. הם לא מגינים עלינו. בסרטון מודגש סרטן, אך יש נזקים רבים נוספים. חלקם קשים (נוירולוגיים). הנזקים אינם מידיים, הם מצטברים בהדרגה. אט אט. תא אחרי תא.
גם אנחנו, נפגעי הקרינה, כמו נערה צעירה זו, השתמשנו בציוד אלחוטי. השתמשנו בסלולרים ובוויפיי כמו כולם. ונפגענו.
עוד ועוד ילדים מצטרפים למעגל הרגישים לקרינה וסובלים מאד. רבים מהם מסתירים את מצבם (לעתים גם מהוריהם כדי שלא ייקחו להם את הנייד) וכך נפגעים עוד. אחרים "מבלים" בבדיקות מיותרות ונוטלים משככי כאבים, שלא מועילים.
ילדים אלה לא ידעו על נזקי קרינה ולא פיתחו "אפקט נוסבו", כמו שהמומחים (שהתעשייה מממנת) טוענים.
נפגעי הקרינה לא יצרו לעצמם הפרעה רפואית בגלל "חרדות" או "חשש" מקרינה. לא היה לנו מושג שיש נזק. לא היה לנו מושג, כמו שלכם אין מושג.