ספוילר. זה הולך להיות פוסט לא קל אבל עם קצת אופטימיות בקצהו …
תפסתי אתכם. עכשיו אין לכם ברירה ולהשאר עד הסוף. בילוי נעים!
אז ככה, אני רוצה לספר לכם על שבוע. שבוע אחד, מיום שלישי עד יום שלישי אי שם בסתיו 2013. שבוע שאיך אני אגדיר אותו במילים עדינות, מטלטל, מאתגר. שבוע שכבר מלא זמן רציתי לכתוב עליו והנה הגיע הזמן.
מוכנים? יאללה.
יום שלישי, מגיעה אלינו למשרד איזה מישהי שהיא מנחת קבוצת הרזיה. כבר סבב שני או שלישי אצלנו במשרד. אני, אז במשקל של 0.1 טון וצפונה, בצוותא עם שתי עמיתות למקצוע, סתם סתם, נו, חברות, הצטרפנו לקבוצה. מגניב, לא? כמי שכל חייו, או לפחות מאז שהוא זוכר את עצמו, הרגיש שמן וברוב הזמן גם היה שמן, זה חתיכת צעד.לא עברו 24 שעות והנה, שני חברים עוזבים את העבודה, דופקים פריסה שחבל על הזמן (לחמניות, בגטים, סלמון, גבינות, אבוקדו, מתוקים …) ואני מקלל (ממש לא בשקט ובכמה שפות) רק אתמול התחלתי דיאטה! אין לכם לב!!! עוד ספוילר קטן, הם לא היחידים שעזבו את העבודה באותו שבוע …
ואז הגיע סופשבוע. אי אי אי. לא יודע אם שמתם לב, אם אתם ממש עוקבים, אבל תקופת הסתיו של 2013 זו התקופה הכי קשה שעברתי בחיי (By Far). יום שישי אחה"צ סחבק משגר מכתב לאשה, לא הראשון וגם בטח לא האחרון, אבל אחד מהקשים. מכתב, איך לומר, משנה מציאות. כבר אז כנראה הבנתי את מה שאתם ואני יודעים היום. הבנתי שאת הרגשות שלי, את הפחדים שלי, את הרצונות שלי אני מבטא הכי טוב במכתבים, במילה הכתובה, ככה הכי קל לי והכי טבעי לי והכי נוח לי. בקיצור מכתב. מכתב שבעקבותיו הגיעה שיחה קשה, שיחה שבה נפתחו הרבה דברים, שיחה שבה הרבה דברים בכל זאת נשארו סתומים, שיחה שבה דברנו בגלוי על כל האופציות. שיחה.
יום שבת. אני מרגיש חנוק, שכל עולמי מתרסק, שהכל סוגר עלי. אז מה לעזאזל אני עושה עם זה. לוקח ת'אוטו, ת'מצלמה ונוסע. נוסע רחוק, נוסע אל המקום הכי נמוך שאני מכיר, אל המקום שאין בו הרבה חיים. לא הבנתם עוד? ים המוות! (ואני מ'כפת לי אני, רכב ליסינג, לא? לא משלם דלק ☺). כמה שעות הסתובבתי שמה. במקום הכי נמוך בעולם. עוצר באזור המלונות ובוכה. נכנס לעין גדי ומה? מיבב. העיניים אדומות וקשה לנהוג. מגיע עד חוף קליה בצפון ים המלח, נכנס. מלא תיירים ואני זומבי עם מצלמה.
באופן הזוי החברות שלי, אלו מהדיאטה, פתחו לשלושתנו קבוצה בווטסאפ, מקוננות על מר גורלן, כמה קשה להן עם הדיאטה. חחחחח. קשה להן, אתם מבינים, חמודות, מה הן יודעות? הגיע הערב, חוזר דרך מעלה האדומים, מפחיד? קצת אבל לא נורא. וזהו, סגרתי את הפינה, ניקיתי קצת את הנשמה, אפשר להמשיך.
החלק הכי קשה מאחורי, נכון? מה כבר עוד יכול לקרות?
אז זהו שיכול לקרות. אבל הפעם זה הגיע ממקום לא צפוי בכלל בגזרה אחרת, לא קשורה בעליל.
יום ראשון ….
טוב חברות וחברים, הפוסט הזה נהיה לי ארוך מידי. בא לי הפסקה. אומרים שפוסטים ארוכים מידי לא אפקטיביים, חופרים. אז תסלחו לי, הא? נמשיך בפעם הבאה, סבבה? (מי שואל אותכם בכלל? חחחחח)