תעשה לי סימן עם העיניים אם הם שם מאחוריך כדי שאוכל להיות יותר חכמה ויותר זהירה במילים שלי, אין לי מספיק כוחות לספר לך יותר מדי על עצמי ומה שקרה שם כי ממילא הם לא יאמינו לי אתה מבין? היא לחשה, מדליקה עוד סיגריה, שואפת את העשן השחור מלוא ריאותיה, נאנחת בין שאיפה לשאיפה. אני אבודה, אני מרגישה אבודה היא נזכרת לומר אחרי כמה דקות של שקט. ככה זה בפגישות שהיו לנו עד עכשיו, מדי פעם יש הפוגות של שקט עד שהיא נזכרת למלמל משהו תוך כדי שהיא מביטה מחלון החדר החוצה, רואה את העץ הזקן שנמצא שם בחצר, מוצצת את הסיגריה עד כמה שהיא יכולה למצוץ לתוכה פנימה, כמו מבקשת לחנוק את עצמה למוות. אל תשאל אותי הרבה שאלות אני לא אוהבת שחופרים לי יותר מדי היא החזירה את המבט החודר שלה אלי, מסתכלת לתוך העיניים שלי פנימה עד כדי כך שאני מרגיש לא בנוח ומשפיל מבט.
אבל היא לא אוהבת שאני משפיל מבט, אני נזכר שהיא אמרה לי את זה בפגישה הראשונה שהייתה לנו לפני כחודש, ונזכר שהיא כבר חודש לא ראתה את הילד שלה, זאת התנהגות ששייכת לאנשים חלשים, היא הסבירה לי אז באותה הפגישה. אני מרים את המבט שלי אליה בחזרה במאמץ אדיר, חושש שהיא שומעת בשמיעה החדה שלה את חריקות הצוואר שלי, ובזמן שאני מקלל את עצמי ואת ההשפעה החזקה שיש לה עליי ומשתדל לשדר עסקים כרגיל ,נעזר בתרגיליי הקורס לנשימות שעשינו במהלך הלימודים להכשרתי לתפקיד הזה, ומתפלל למרומים שהיא לא מרגישה את האי נוחות המטרידה הזאת שנחתה עליי בגלל המבט החודר שלה, אני בדיוק תופס אותה מועכת בעדינות את בדל הסיגריה במאפרה השחורה שהוצאתי מהמגירה במיוחד עבורה, נשענת עם הגב לאחור, נמרחת על הכיסא מהעץ, מקמרת את הגב שלה, ומבליטה בכוונה לא בכוונה את השדיים המזדקרים שלה לעברי, ואני בדיוק שם לב שדווקא היום היא החליטה ללבוש חולצה דקה דקה מאריג בורדו שמראה לא מראה, רגע אני רואה נכון.. את הפטמות שלה..
זה הזמן שאני שומע את עצמי מכחכך בגרון ובולע רוק בפעם המי יודע כמה במהלך השעה וחצי האחרונות שאנחנו בחדר בזמן שהיא מרטיבה את השפה התחתונה שלה, הן יבשות בגלל המזג אוויר, היא טורחת להסביר לי. איפה היית ב21 בדצמבר בחצות? שאלתי אותה בפעם החמישית מאז שהיא נכנסה לחדר היום, גאה שהצלחתי לאסוף את עצמי. אתה חושב שאני אשמה, נכון ? היא אמרה, אתה חושב שאני סתומה? אתה חושב שאני לא יודעת את מה שאתה חושב עליי? את מה שכולכם פה חושבים עליי? חבורת מפגרים אידיוטים וטיפשים שאתם! זאת לא הייתי אני! עכשיו היא כבר התחילה להרים את הקול שלה מישירה את המבט החודרני שלה לעבר המראה הענקית שתלויה מאחוריי, בפעם האלף, היא צעקה לעבר המראה האטומה, זאת לא הייתי אני! אבל מה 'כפת לכם בכלל? היא המשיכה לצעוק, הוא עשה את שלו ואני אוכלת אותה, אה?! והיא התרוממה בתנופה מהכיסא מהעץ תוך כדי שהיא מטיחה אותו בזעם על הרצפה.
נקישה נשמעה בדלת, אתה צריך עזרה? הנקישה והקול כמו העירו אותי מלקפוא אל מול המטר שמונים שלה שנעמדו מולי במלוא היופי שלה, מרגיש בקונפליקט שמשתולל בתוכי בין המראה העדין שלה לבין הדמות האימתנית שמתפרצת ממנה, ותוך כדי שהיא מביטה מעליי עם המבט החודר שלה ניסיתי לשחזר באיזו מהירות היא הגיעה אליי מקצה החדר, נפעם מהזריזות שלה. לקרוא לרופא? הקול המשיך ושאל, וראיתי שהיא מהנהנת במהירות עם ראשה לצדדים מתחננת בעיניים החתוליות שלה, שבינתיים התמלאו בדמעות, שאומר לו לא.
הבעיה מתחילה בזה שאני יודע שהיא רצחה אותו באותו לילה ב21 בדצמבר, בחצות. שנינו, גם אני וגם היא יודעים שאני יודע גם את הסיבה לרצח. אני אבודה היא מלמלה בזמן שהאיש עם החלוק הלבן גרר אותה מהחדר, מועך בכוונה לא בכוונה את שדיה המזדקרים מהאריג הבורדו שלבשה, אבודה! הזעקה שלה המשיכה להדהד לי באוזניים במשך כל אותו היום..
למחרת שמעתי את הבשורה במסדרונות הכלא, ביאנקה נמצאה תלויה בתא שלה, ערומה כביום היוולדה, כשהדם שלה נוזל באטיות על האיש עם החלוק הלבן ששכב מתחתיה..