ניצן, הבת של אחות שלי, עשתה בבית הספר כמו כולם – עבודת שורשים. שם קראתי את המכתב הזה שהיא כתבה לאילה, הבת של אח שלי, שהייתה בת דודה שלה, לארבע וחצי שנים בלבד.
ביקשתי את אישורה של ניצן לפרסם כאן את המכתב הזה.
לבת דודתי היקרה אילה שלום רב,
בזמן האחרון חשבתי עלייך פעמים רבות בעקבות האזכרה שלך שמתקרבת והחלטתי שאני חייבת לכתוב לך ולשתף אותך במחשבות שלי.
בזמן שהיית איתנו, גיליתי שאת ילדה נחמדה, אהובה ומצחיקה. אומנם לא היינו חברות הכי טובות וכל אחת רצתה יותר תשומת לב מהשנייה, אבל תמיד ידענו שאנחנו משפחה.
אני זוכרת שסיפרו לי שאת הולכת לבית החולים ושיש לך סרטן.
לא יצא לי לבקר אותך בבית החולים אבל ראיתי תמונות שלך, עם כל המכשירים המחוברים אלייך והראש בלי השיער. אבל תמיד החיוך נשאר לך על הפנים.
אבל היום שהכי זכור לי זה היום שהודיעו לי שנפטרת. הייתי עם אמא שלי, אמא שלי קיבלה שיחת טלפון, היא הלכה הצידה ואני חיכיתי על הכיסא. אמא שלי חזרה ובישרה לי את הבשורה הקשה: "אילה נפטרה היום".
זה היה במרץ 2008 ומאז כל שנה במרץ כל המשפחה נפגשת בבית הקברות ברמת-ישי , כולם במעגל סביב הקבר שלך ומספרים על כמה שהם מתגעגעים אלייך ושרים שירים.
אילה, אני מאוד מתגעגעת אלייך, ואוהבת אותך מאוד.
בת דודתך, ניצן 3>
יוני, 2015
הדף מתוך עבודת השורשים של ניצן
ניצן, מעיין ואילה, הילה ואני