זה הפוסט ה-100 שלי. חשבתי שהוא יהיה על אהבה, על זוגיות, על בית חדש, על המרפסת שלי שהפרחים בה קופאים ומחכים לאביב כדי להתחדש, אבל אני מתנחמת ברקפות הנפלאות, אלה שקניתי, ואלה שפורחות בשביל, ממש בכניסה לבית, ובכל בוקר כשאני יוצאת לעבודה, אני ככה קצת מתכופפת אליהן ולוחשת להן מילות חיבה.
זה הפוסט ה-100 שלי והוא על נשים. על נבחרת נשים משובחת בשנת בחירות.
זה הפוסט ה-100 שלי וכשראיתי את התמונה הזו, של הנשים החזקות, היפות, החכמות, והאמיצות האלה-ידעתי שהוא יהיה עליהן.
הן נראות כמוני וכמו החברות שלי. גם אני וחברותיי, שירלי, תמר, רונה וכוכבה נראות ככה.
בג'ינס, בסריג שחור, בחולצה לבנה, בז'קט שחור, במגפונים, במגפיים.
הן נושאות עבורינו דגל של תקווה, של כוח, של יופי, של אומץ, של ראייה רחבה, של מגדר, והן- יביאו את המהפכה.
כי אני יכולה להתערב כאן ועכשיו, שהן אלה שבסוף יום ארוך, לפעמים לפניו, עושות את הקניות בסופר הביתה. ולכן, הן יודעות כמה סל המוצרים התייקר, ואין לו שום קשר למשכורת שאנחנו מרוויחות.
הן הגיעו למקום בו הן נמצאות בזכות, ולא בחסד. בזכות ראייתן רחוק ובהיר, בזכות היכולת המופלאה שלנו, הנשים, לג'נגל, ללהט לעשות ולראות ולשמוע כמה דברים בבת אחת, ולהסיק את המסקנה הנכונה.
"נוכחות של נשים משביחה את הפוליטיקה' אומרת פרופ. חנה הרצוג, מהחוג לסוציולוגיה באוניב. תל אביב, מנהלת שותפה ב'מרכז שוות לקידום נשים בזירה הצבורית' במכון ואן ליר שחוקרת את ההשפעה של נשים בפוליטיקה ובמרחב הציבורי, ומוסיפה 'נשים מביאות מבט מגדרי, לא נשי. הן מבינות בנושאים כמו כלכלה לא פחות מגברים, ולראייה-פעיות של ח"כ שפיר בוועדת הכספים'. (נחמה דואק- המוסף לשבת של 'ידיעות אחרונות')
אני רוצה להתעכב רגע על חברת הכנסת סתיו שפיר.
הנאום הזה. הנאום בן שלוש הדקות שנשאה אתמול האישה הצעירה הזו במשכן הכנסת, מול מליאה כמעט ריקה, ובין אלה שנשארו לשבת, אפשר היה לראות כאלה ששיחקו בפלאפון, כאלה שדיברו עם שכניהם, וכמה חבל שהמליאה לא התמלאה, ושבסופה לא עמדו כולם על הרגליים והריעו לה .
כמו שהיה צריך.
ח"כ סתיו שפיר דיברה במשך שלוש דקות מגרוננו. על הזעם, על התסכול, על חוסר הצדק, על העוולה, על הציונות שהפכה לשם ריק ונרמסה בידי חברי כנסת תאבי בצע שדואגים להם, לחבריהם ולגבעות שלהם, וגם על התקווה.
כי התקווה הפעם, שייכת לייצוג הנשי.
אני מסתכלת עליהן, על חברות הכנסת, אני עוקבת אחרי הנאומים, ההתבטאויות ומתמלאה בגאווה ומקווה, שהמהפכה שהן שותפות לה, ומובילות אותה, תתרחב ותגדל כי היא בשבילנו.
בשביל בנותיי – מעין ונועה. בשביל בנותיה של תמר-אופיר ויעל. בשביל מיכל ומרב-בנותיה של כוכבה.
אור ודרך ותמרור ומגדלור לדור הנשים הצעירות שאנחנו מגדלות.
זה הפוסט ה-100 שלי, והוא בעצם כן על אהבה, על תקווה, ועל חלום לבית חדש במדינה מתוקנת, בזכות הכח הנשי.
תצביעי! אחרת אף אחד לא יספור אותך.
