יש את הרגע הזה שאת בערך בת תשע ומישהו אומר לאבא שלך: "מכל הבנות שלך, לדעתי, רוני הכי יפה, רק חבל שהיא שמנמונת" ולמרות שאני שם וממש בולטת לעין, המבוגר הלא אחראי הזה שוכח מקיומי ומהעובדה שאני אמנם שמנמנה אבל לא חירשת וברגע זה ממש אני שומעת את כל אשר על ליבו, נעלבת ורועבת (כן, בגיל 9) וזוהי תחילתה של הפרעת אכילה…
מסתבר שלא צריך לנופף בכותרות מפוצצות כמו "בולימיה" ו"אנורקסיה", בישראל 2013, אם תשאלו אותי, אין אישה אחת שלא מתעסקת עם נושא המראה והמשקל שלה, לפחות פעם אחת ביום, 365 ימים בשנה ומגיל מאוד צעיר… סבתא שלי ירדה 18 קילו בשומרי משקל, אמא שלי עושה זומבה, אחותי הקטנה ששוקלת פחות מ- 50 קילו טורחת לציין שאמרו לה ש"היא לא שמנה", כל החברות של אמא שלי שואבות שומנים מכל חלקת נדל"ן בגופן, בעוד מרבית חברותיי שותות "נס" כדי להשביע את עצמן ואני, יותר טוב שאני לא אתחיל לדבר על עצמי…
אני לא יודעת אם מרפי כתב את החוק הזה, אבל איכשהו מסתובבות להן סביבי לא מעט נשים יפות מאוד שהן גם עגולות מאוד שבין ארוחה לארוחה הן ואנוכי נלחמות במשקל. הן קמות מוקדם בבוקר, יוצאות לריצה, או למכון או לאיזה שקר כלשהו חדש (פילאטיס, קיקבוקס, יוגילאטיס וחברים) שאמור לפתור את כל הבעיות, בעוד שהאמת המתוקה היא שקוראסון עושה את העבודה הרבה יותר מהר ועם הרבה פחות זיעה… הן לובשות צמוד כדי להרגיש "רגילות" בזמן שהן חושבות שאתם חושבים שהן "פתאטיות", הן אוכלות כרוב במשך כל חודש יוני, כדי להיכנס לבגד-ים ביולי ובסוף כשהוא מגיע, הן נשארות עם שמלה קלילה ומתנפנפת כשבצל יש 40 מעלות (מחזור???), הן מנסות לקנות בגדים אופנתיים שיחמיאו להן, במחירים סבירים, אבל איכשהו זה נראה כמו משימה בלתי- אפשרית, כי מה לעשות שאף אחד לא ממש חושב עליהן, השמנמנות.
צילום: אלי בוחבוטבשבע השנים האחרונות לחיי, חוץ מזה שעליתי והורדתי במצטבר קרוב ל- 100 קילו של שומן טהור, גם בחרתי לעסוק בתחום האופנה. זה כמעט סוריאליסטי. אישה עגולה שכמותי בעולם כה אכזרי. ובכל זאת, היה משהו שמשך אותי לשם. אני חושבת שפשוט לא רציתי להיות "השמנמנה" העדפתי להיות "הפאשניסטה", זו שלמרות הכמה קילוגרמים הנוספים שלה, כל הדקיקות רואות בה אושית אופנה. וזה קרה באופן טבעי… התחלתי לעבוד עם מעצבים צעירים, היו לי את כל האקססוריז הכי "נכונים" ואת הפריטים הכי נדירים וכל יציאה מהבית גררה אחריה אמירות כמו "מאיפה זה?", "אני רוצה כזה גם", "אני נותנת לך 1000 שקל- תתפשטי עכשיו!" ואני חושבת שאז הבנתי שכל אחת שרוצה- יכולה להיראות טוב, גם אם מחובר לה לישבן פתק קטן שעליו מתנוסס המספר 40+.
לפני חצי שנה הקמתי ביחד עם "שותפתי שתחייה", נועה, את 1ITEM, אתר אופנה, המציע בגדים ואקססוריז לנשים במחירים של עד 100 ש"ח. נשמע מגניב נכון?! איזה כיף, לעשות שופינג מהספה, בכל שעה, דברים מהממים, בכלום כסף, מושלם, לא?! אז זהו שמסתבר שזה כמעט מושלם, כמעט כי גם אנחנו, אני ונועה, שטוחנות כבר חצי שנה סלט חסה כל יום בצהריים, שכחנו את אחיותינו המלאות…
בשבועות האחרונים במסגרת ישיבות קריאטיב במשרד עם צוות הנשים המדהימות שלנו החלטנו להקים את מתחם ה"בודילישס" של האתר ואם אנחנו לא טועות זוהי האופציה המקוונת הראשונה בישראל לנשים במידות 40-46. אל הדגל נקראה ניצן קרביץ, בת 26, רעננית במקור, תל- אביבית בהווה ומהממת מעבר לגבולות הזמן, בוגרת בית-צבי טרייה, שגאה להציג את הגוף שלה: "נשי, סקסי ומלא במקומות הנכונים".
מבחינתנו, ניצן היא הבחירה המושלמת לייצג את הנשים המלאות ולו רק כי הכל פשוט מונח עליה בצורה יפה ומכובדת. היה לנו מאוד חשוב לא לגחך ולו לרגע את מתחם ה"בודילישס". המטרה שלנו היא באמת להציע עוד אופציה לנשים שיש להן תאבון לאופנה…
זלילה וקנייה מהנה…
