גירושין זה תהליך קשה שדורש מבני הזוג סבלנות רבה. אך האם אפשר גם ברגעים כאלה ליצור גשר בין בני הזוג ולהקל על הקושי? אשמח לשתף אתכם בסיפור אישי שמראה לנו שאפשר לעבור את הליך הגירושין בצורה קצת אחרת.
נכנסתי לקפיטריה של בית המשפט לענייני משפחה בפ"ת, שם קבעתי להיפגש עם הלקוחה שלי, מירי, שעה לפני הדיון שהיה קבוע לנו בבית המשפט. הייתי חדורת אדרנלין כמו לפני כל דיון, חשבתי על הטיעונים שאני מתכוונת לטעון, על סכומי המזונות שאני מתכוונת לדרוש וכמובן שבאתי כולי חדורת רוח מלחמה.
הקפיטריה הייתה מלאה עד אפס מקום, ולמזלי מצאתי שולחן אחד פנוי ממש ליד דלת הכניסה. המחשבות על הלקוחה שלי לא נתנו לי מנוחה וכמו בכל דיון, אני מקפידה לבדוק את הנתונים ולחשוב על כיוונים עד לרגע הדיון עצמו. בינתיים הזמנתי קפה והמתנתי למירי.
כעבור מספר דקות הופיעה דמות בדלת הכניסה לקפיטריה. זו לא הייתה מירי, זה היה עמוס בעלה, שככל הנראה הגיע מוקדם יותר לדיון וכמו אורחי בית הקפה גם נפשו חפצה לשתות את הקפה שלפני. עמוס עמד בפתח הקפיטריה וסרק בעיניו את השולחנות המלאים. מבטינו הצטלבו. מתוך אינסטינקט של רגע, פניתי אליו והצעתי לו לשבת לידי. להפתעתי הוא ענה: "כן". הזמין קפה וישב לידי. כך מצאנו את עצמינו : בעל שמתגרש בחברת עורכת הדין של אשתו.
הבהרתי לו כי לשוחח על התיק אנחנו לא יכולים כי הוא מיוצג על ידי עורך דין, ועל פי כללי האתיקה אסור לנו לשוחח על הנושאים המשפטיים ללא הסכמת עורך דינו. מבוכה קלה היתה על פניו אבל באותה נשימה הבהרתי לו שמותר לנו לשוחח על כל הנושאים האחרים שבעולם. ואז התחלנו לדבר.
עמוס סיפר לי שהוא רוכב על אופניים באופן ספורטיבי ושלקח את ילדיו לטיול אופניים בשבוע שעבר, אני סיפרתי לו שאני משחקת כדורסל בזמני הפנוי, וכך התגלגלה לה שיחה נעימה ביננו ולרגע אחד שכחנו מכל העניין המשפטי.
לאחר כעשר דקות של שיחה נעימה עמוס נעמד בפתאומיות ונס על נפשו. לא הבנתי מדוע וכשהבטתי הצידה ראיתי את מירי, הלקוחה שלי עומדת בפתח. ואני חזרתי למציאות. לקוחה מול עורכת דינה רגע לפני הדיון בבית המשפט. שתינו עולות לבית המשפט, המחשבות ממוקדות בנושאי הדיון. מתחילים את הדיון ופתאום קלטתי שהכל נראה אחרת לגמרי ממה שחשבתי וציפיתי. האווירה הייתה טובה, נוצר שיח, הייתה הבנה, עד שהשופטת ששמה לב לכך, ביקשה מאיתנו לצאת החוצה ולנסות להגיע להסכמה. יצאנו החוצה ולמרות שעורך הדין של עמוס ניסה לטעון שהמזונות גבוהים מידי, עמוס השתיק אותו והחליט לקבל את הדרישות של מירי. חזרנו לשופטת ובסופו של דבר הגענו להסכם ברוח טובה כבר באותו היום!
כהרגלי, אחרי דיון, בדרכי הביתה אני משחזרת את היום שהיה, מנסה ללמוד דבר אחד ושניים וכאן הבנתי דבר אחד חשוב: בגירושין, בדרך כלל, אין אחד שהוא חושך ואחד שהוא אור. אין שחור ולבן. יש שני אנשים, שיכול להיות ששניהם טובים ונחמדים, אבל הקשר ביניהם לא צלח, ודרכיהם נפרדות. אם נשכיל להבין שגם הצד השני הוא "בן אדם" ונצליח לראות גם את הרצונות והצרכים שלו, נוכל להגיע להסכמות לטובת כל בני המשפחה אשר ממשיכה איתך ולצידך עד הסוף.
