מזל שאת ישנה אחרת היו צריכים להמציא אותך ג'ודי ואני לא אומרת את הדברים בזלזול אלא בכאב, תסכול, עלבון, ותמיהה. תגידי ג'ודי – את רצינית??? את אמיתית??? – היא לא הייתה צריכה לעלות. את צודקת ג'ודי – היא לא הייתה צריכה לעלות. את יודעת? כתבתי עכשיו את השורות האלו ושתקתי לעצמי….מה אני יכולה עוד לכתוב כדי שתביני? את לבד אומרת שאת לא *מבינה* – אז אולי תנסי להבין ולא לכתוב ממקום כל כך שיפוטי? חשבת שאפשר גם כך?
כן, קראתי שאת גם חושבת שהוא עבריין מין אבל לא אנס. זהו חלק מהעניין בדיוק: לא חשבת ולא הבנת. אולי צריך להיות שם כדי להבין וכדי לדעת. אולי צריך לדעת את ההבדל בין מעשה מגונה ובין מעשה מגונה בכפיה לבין אונס.
אז זהו – שהוא גם אנס, גם עשה וגם הורשע במעשים מגונים וגם במעשים מגונים בכפיה. כמה ולמה התקשורת נכנסה? בואי לא נהייה תמימות . כאן היה חלק מתפקידה וגם חלק מכשלונה – זה לא מה שעשה את קצב ל-אנס. זה אולי שינה את גודל הפונטים בדף הראשי או בדף השני בעתון או ברשת.
בואי אני אשתף אותך: הלוואי שלעולם לעולם לא תרגישי איך זה שמישהו שאת מכירה, בוטחת, מתנהלת איתו בדרך כלל לעיתים קרובות פוגש אותך בסיטואציה לא נדירה – כנס מקצועי, אונס אותך, את מרגישה אותו בתוכך, פולש בכח , מכאיב נורא וצורב את עצמו לנצח על הגוף שלך, שיהיה לך זכרון-עולם. שאף פעם לא תשכחי. את חושבת שאת צועקת אבל שום קול לא יוצא, מסתכלת בו במבט מבוהל – אפילו דמעה לא יורדת, הידיים שעוד קודם ניסו להדוף ולהלחם כבר הפסיקו – נגמר הכוח, את נותנת לו לסיים, נכנסת באולם הכנסים לשירותים, שוטפת ומתקנת טיפה את האיפור, ושוטפת כעשר פעמים עם מי פה (זה לא עוזר), אוספת את עצמך ויוצאת החוצה – רק שלא יידעו, רק שלא ייבחינו, שתוכלי להעלם משם.
אפשר לצאת, לספר, לצעוק, ללכת ישר למשטרה – אבל מה שרוצים לפעמים זה רק אוויר ושקט ולבד. חזרתי אחרי שעתיים להמשך הפעילות והוא עוד היה שם. עושה מינגלינג ושמוזינג במקומות הנכונים, מחייך, מחבק ואני מנסה להיות בדיוק בצד השני. אבל את יודעת ? חוץ מתחושת הגועל והבחילה והכאב וההשפלה באותו זמן , אחרי האוויר שלקחתי בחוץ החיים היו צריכים להמשיך הלאה…זה בלתי הגיוני אולי – אבל לא רציתי לפגוש אותי, יכול להיות שלא רציתי לעשות חשבון עם עצמי – אבל ידעתי שלעצור באותו זמן, אחרי מה שקרה ולעשות משהו שנראה יותר הגיוני כמו משטרה בית חולים וכו' , ידעתי שאני לא יכולה לגעת בשום דבר ובאף אחד – אפילו לא לגעת במילים.
המשכתי לשבת שם באותו אולם מדי פעם דמעה הבליחה ומדי פעם הטייס האוטומט מרח איזו עווית של חיוך על הפנים, בפנים כבר הייתי מרוסקת, לא הרגשתי כלום חוץ ממשחק לגו שפיזרו את כל הקוביות הקטנות שלו לכל המקומות – ככה הייתי, סוג של אדם מפוזר לחלקים ועוד לא הבנתי שצריך לעשות עם החלקים האלה משהו..
אז את אומרת ג'ודי בסוג של התרסה או תמיהה שיפוטית (אם אני עדינה) למה היא עלתה, למה היא הלכה…למה…את יודעת כמה שאלות למה יש לכל מי שעברה פגיעה? את יודעת ? יש את קטיגורית "למה" או את קטיגורית "איך"……… – ובגלל שאת לא מבינה איך היא עלתה – הוא לא אנס !! הוא עבריין מין.
אם מישהו צריך לשאול כאן " למה…." – זו את. חשבתי שהיום במיליניום הזה ועם כל הפעילות החברתית שלך – את יודעת כבר שלא שואלים כאן למה. בסיטואציות כאלה אין ספר חוקים, אין עשרת הדברות ואין שאלון נכון/לא נכון. היה מה שהיה והלוואי שיצליחו להגביר מודעות ולהחמיר ענישה .
אז את לא מיינסטרימית – זה לא מזיז (לפחות לי). כן פוגעת בי העובדה שאת מעלה תמיהות (וזה בלשון מאד עדינה) ושאלות בנושא שכולו דיני נפשות….את רוצה לדבר? לנסות להבין באמת? בואי : בשקט, בפרטיות.
ג'ודי – עזבי אכזבות- היינו בסרט הזה……את יודעת ? להיות "סלב" – זה לא רק להיות עם וליד האנשים הנכונים ולפעול בארגוני התנדבות (כן, נותנת לך קרדיט ל"אל סם"), להיות "סלב" זה לדעת שלמילים שלך יש משנה תוקף ומשנה אחריות. נדמה לי ששכחת את זה כאן.
וחוץ מזה….כאב לי נורא לקרוא את מה שכתבת. כאב פיזית בלב.
את רצינית ג'ודי ?גם בלי "עליהום" – הוא עברין מין. הוא אנס !!
איך לו מחילה !! אין לו מחילה כמורשע במעשה מגונה, מעשה מגונה בכפייה וכאנס – אין לו מחילה בשום דרך ובשום צורה ולא צריך לעשות או לחפש לו סוג של הנחה. המקסימום שאפשר הוא לפלוט אנחת רווחה – ככה לפחות אני מקווה.
