אחד ממוסדות האוכל המבורכים של ארץ המגף הוא האפריטיבו, המקבילה האיטלקית להפי האואר האנגלו-סקסי המוכר היטב – הגם שלא מספיק! – אפילו בישראל.
כל מי שטייל באיטליה ראה בוודאי שבשעות בין הערביים מתמלאים הברים בעשרות מקומיים, שמפטפטים בהתלהבות על כוס קוקטייל אפרול שפריץ כתומה ותוססת או יין. מי שהצטרף גם גילה שליד המשקה מוגשים תמיד כריכים קטנים, נקניקים, גבינות ומיני טעימות – צ'יפס מעדות התפוצ'יפס, בוטנים ומה שביניהם – וכל זאת בחינם או לכל היותר במחיר מפתה וזאת על למשוך את זמנם של הבליינים, שמצדם יזמינו עוד ועוד משקאות. וכך מגיעים האיטלקים לארוחת הערב – שבארצם היא ממש מאוחרת ולא לפני שמונה בערב ׁׂ(בקיץ חלק מהמסעדות באיטליה אפילו לא מקבלות הזמנות לארוחת ערב לפני השעה 21:00) – במצב רוח מרומם במיוחד (וגם על בטן מלאה).
בחלק מהמקומות שפקדנו בטיולנו בנאפולי, מילאנו, רומא ובערים שביניהם גילינו ברים שהגישו אפריטיבו כל כך מושקע שבשבילינו הישראלים הוא שימש, איך לא, תחליף לארוחת הערב. זכור לי במיוחד אפריטיבו מושקע בבר המילנזי "סוויס קורנר", ממש ליד הכניסה לרובע ההיסטורי. שם המזנון החופשי גדוש בגבינות ירקות וגם היין חופשי. אם זה לא מספיק, כל שולחן מקבל גם קרש נקניקים מעולים למרכזו .מומלץ אם אתם מתישהו בסביבה (Swiss Corner. Via Palestro 2, Milano).
איך נזכרתי באיטליה? השבוע אכלתי, כהרגלי בקודש, ארוחת ערב מוקדמת – הפעם יחד עם שני חברים צעירים. הזמנו מקום למסעדת צ'יקטי לשעה שש. כשהגענו, המלצר הסביר לנו שעד השמונה מתקיים אפריטיבו, שמשמעו 30% הנחה על החשבון והמשקאות (כמובן שחבריי ידעו זאת היטב מראש. שוב אני האחרון לדעת הכל!).
לא היינו זקוקים לעידוד נוסף על מנת להזמין מבחר מגוון של מנות מהתפריט שמחולק לצ'יקטי – מזטים ונציאנים קטנים, שמוגשים קרים או חמים. יש גם מנות בהשראת אוכל רחוב איטלקי וכמובן תפריט קוקטייל מורחב.
התחלנו עם שני קוקטיילים מעולים: "טומי'ז מרגריטה" עם טקילה, מרטיני ביטר וליים וגם כוס של יין שרי יבש וצעיר, פתיח נחמד וחמוץ. בזמן ששתינו, התבוננתי על המקום. העיצוב נעים ומודרני ומספר נקניקים תלויים על ווים בפאתי הבר עמוס המשקאות שבלב המסעדה.
האוכל החל לזרום אל השולחן. מסקציית הקרודו – מנות נאות – בחרנו קרפצ'יו דג ים בתיבול סיציליאני שהיה מוצלח. הדג היה טרי והוגש עם שמן זית ועיקצץ מקורטוב צ'ילי חריף. מעליו פוזרו פיסטוקים וצנוברים קראנצ'יים שהוסיפו עניין ויצרו משחק של מרקמים.
הברזאולה לעומת זו היתה פחות טובה. היא לא היתה יבשה מספיק ולכן גם אנמית משהו. בתוספת שמן הזית והפרמזן מלמעלה התחושה בזמן האוכל היתה שאתה טועם קרפצ'יו של בשר טרי ולא ברזאולה. חבל.
מאגף אוכל הרחוב הזמנו פורקטה – בטן חזיר צלויה. בניגוד לציפיה לנתח עבה כמו במנה הקלאסית, הגיעו אלינו שתי פרוסות לחם קלוי, שעליו הלכה הפורקטה הדקיקה קצת לאיבוד. מה שכן, השילוב עם עלי הרוקט והאיולי היה מוצלח.
מהצ'יקטי החמים הזמנו כדורי ארנצ'יני שהיו מעולים. בחוץ פריך ובפנים, האורז היה רך ונלוו לו פטריות וגבינות. רוטב הפסטו שהגיע מתחתיהם החמיא להם .
התקדמו אל פולנטה מתקתקה עם פטריות מעל ופרמזן שהיתה טובה מאוד, נימוחה וקטיפתית .גם שיפוד גמברי – שרימפס צלויים – היה טעים וצלוי היטב, וניחן במעט חריפות של שמן צ'ילי. לחם עגבניות ושום שליווה אותנו עזר לנגב חלק מהרטבים והיה מוצלח .
טעונים שיפורים היו רק הקינוחים, שלא עמדו ברמה אחת עם האוכל ואכזבו, הן במבחר והן באופן שהוגשו – בכוסות גדולות ומגושמות. פנקוטה פירות היער היתה דיי צפויה וסתמית, הטירמיסו היה טעים יותר עם שכיבת פאדג' למעלה – לא קלאסי אבל אישית אני, כחולה פאדג' בכל גירסה ומרקם, נהניתי.
ובכל זאת היה מוצלח. לסיכום: אווירה מעולה ואוכל לא רע בכלל. תוספת מבורכת לרשימת המסעדות שאני אחזור אליהם.
הכותב היה אורח חשבון הבנק שלו