לתוך היאוש שלי
מזדחלת תקווה
שעוד תהיה לי אהבה אתך
אני אופטימית מטבעי
ומאוד נחושה
וכשאני מאבדת אותה
סופית
ונשארת מרוקנת
בלי אויר לנשימה
כמיהתי נשמטת בצד הדרך
עזובה
אתה מופיע כמו זריחה
מתוך החשכה
ממלא לי את הלב בשמחה
אני צורחת: אני אוהבת אותך!
מחבקת מנשקת מנשקת מחבקת
מסתחררת סביבך
אבל בתוך האושר שלי
כבר מתהווה האסון
מתגלגל לפתחי כמו רעם
ביום זעם
מתוך הקרבה מזדחלת הבדידות
ועם החום של גופך
מתערבבת קרירות
כי אחרי ששבעתי ממך
ולא השארתי מקום בודד בגופך
אני מרפה, עוצמת עיניים
מתענגת על קרבתך הרגעית בינתיים
וכשאני מתעוררת
אתה כבר רחוק ממני
נוטש אותי במדבר בשממה
לשנת צימאון ארוכה
הכיסופים שלי בנשמה