אני פה.
מלא זמן עבר, מלא פעמים בהם סיפרתי לעצמי שאני רוצה לכתוב וכנראה לא רציתי באמת.
ואולי רציתי לכתוב וחששתי לשתף. להיחשף.
והרי מה שקובע בשורה תחתונה הוא המעשים שלנו.
לא אינספור המחשבות, לא הכוונות אלא ת'כלס מה אני עושה בכל רגע ביום.
מה אני עושה עכשיו.
אני מחייכת חיוך ענק, בחיי שאתם יכולים רק לדמיין את העיניים שלי מתכווצות יותר ויותר עם כל מילה שעולה פה. כנראה שככה זה כעושים משהו שהוא נכון לך
אני פה.
כי ציפור קטנה לחשה לי לא פעם, שכתיבה עבורי היא כתרופת פלא.
כמעט כמו תרופות סבתא, כמעט כמו חיבוק אחת לשעה מאדם שאוהב באמת.
והנה היקום אינו מרפה, היקום עוד מאמין בי
הפעם הוא שלח אליי להקת ציפורים במלוא הדרה, כל אחת ואחת מהן נדירה ביופייה
יש כאלו צבעוניות ומרשימות, יש כאלו אציליות וחכמות, ישנן ססגוניות,
חלקן חדורות מוטיבציה לראות עולמות חדשים,
חלקן עייפו מעט מחלקו האחרון של המסע והן נחות כעת,
חלקן שולחות תפילה בין נערה צעירה אל בחיר ליבה
חלקן בציוצן העדין, חלקן דווקא בשתיקתן, הדביקו אותי ברוח הנדודים
השחרור, האמת והאהבה
ואמרו לי
צאי לדרך, בחרי בחופש
זה הזמן שלך.