כחודש עבר עד שחזרתי מהטיול, והצלחתי לכתוב על כל מה שראיתי וחוויתי. החזרה לקרקע לא הייתה פשוטה. אולי בגלל שלא נסעתי שש שנים לפני כן לחו"ל, אולי בגלל שזה היה טיול עמוס ומגוון של 9 ימים, 7 בתי מלון והמון מקומות ונופים וכן, פה ושם גם יציאה מאזור הנוחות, בטח כשמדובר בטיול מאורגן (אבל מוצלח).
קשה לחזור אל הנופים המרטיטים של בתי הזיקוק ואזור התעשייה בחיפה ואת עוולות הבנייה שנעשו כאן במשך השנים, כשרואים את הנופים, הבתים, האדריכלות, התרבות של מדינה אחרת. נסו לתייר בצומת קריית אתא כמה שעות אחרי שנחתתם מלונדון. אני מצטערת, זה מדכא. אולי בגלל שכאן הכסף הולך למקורות אחרים מאשר לייצר לכם איכות חיים, סביבה מטופחת וקצת הדר. זו לא העברת ביקורת, זה שיקוף של תחושות.
מה שבטוח, הטיול היה חוויה מכוננת. קצרה היריעה והתמונות מרובות, הבה נתחיל.
הערות חשובות: זהו אינו פוסט ממומן. הטיול עלה לי כ-8,500 שקל , לפני בזבוזים, לכן אין פה פרסומות חבויות או שיתוף פעולה כלשהו.
שנית, איני כתבת תיירות או מבינה גדולה בתחום, לכן אולי חלק מהדברים מהם התלהבתי למשל יראו לחלקכם מגוחכים או לא מחדשים, אבל שווה להמשיך לעקוב, מבטיחה. הנושאים מחולקים לנופים ואתרים, בתי מלון, אוכל, מנטליות ותרבות, ולונדון. יחסית לפי סדר ימי הטיול.
50 גוונים של ירוק, זוהי סקוטלנד. מגוון של עצים, צבעים, צומח שלא ראיתי מעולם. אני לא בטוחה שהתמונות משקפות את המציאות, אבל ננסה.
הבתים מסוגננים ומדהימים בעיני. שימו לב לצבעים, לאדריכלות, החלונות צבועים כל אחד בצבע אחר, הדלתות מסוגננות. למות מקנאה, אם כי צריך לזכור שמזג האוויר הקר מחייב אולי עיצוב אחר, כמות הארובות בכל בית מסמן הרבה פעמים על גודלו ומספר החדרים בו.
שאלו אותי הרבה על מזג האוויר. אז נכון לתחילת אוקטובר, נפלנו טוב או כמו שהמדריך אלכס אמר, "הבאנו את השמש איתנו". רק יום אחד של גשם קליל יחסית והשאר מעונן ולעיתים גם שמשי. קר, עטפתי את עצמי ב-4 שכבות לבוש, אבל זה לא היה קור מהסוג שאותי מחרפן.
פה ביקרנו במבשלת ויסקי חביבה. הפרחים מקרוב, וגם הויסקי. יש חנות מזכרות נהדרת שקניתי בה דבש עם וויסקי ושוקולד בניחוח החריף:
בכל זאת אזכיר את היעדים בהם הייתי ונתמקד במה שאפשר : היום הראשון הוקדש לסטרטפורד עירו של שייקספיר, ביקור בבית הולדתו של הסופר בו כתב את מרבית מחזותיו, החדרים צפופים, חלק מהחפצים שם אמיתיים ואתה מרגיש כמו בסדרה בריטית מהמאה -16. בחצר שחקנים נואמים קטעים מהתיאטרון השייקספירי המלכותי ועושים זאת ברצינות רבה. המשכנו לצ'סטר שנחשבת לאחת הפנינים בערי בריטניה בזכות בתי העץ, גשריה, הגינות המטופחות ושעריה העתיקים.
חבל קצת שהגענו כבר בחושך, אותי זה די עצבן אבל בכל זאת ראיתי עיר מקסימה. המושג הקלישאתי 'רחובות ציוריים' מתלבש כאן על המון עיירות. בתי קפה, חנויות קסומות ושוב, הבתים. למחרת היינו בליברפול, שכמו הרבה יעדים שהיינו בהם שעה- שעתיים, שווה הרבה יותר זמן.
בסקוטלנד עצמה אין הרבה מה לקנות, אלא אם בא לכם על חצאיות סקוטיות ב-150 פאונד, או צעיפים יקרים. חיכינו ללונדון.
סקוטלנד היא אגמים, חיות שזוכות לכבוד מלכים, הרבה פחמימות (ועל כך בהמשך) ו-50 גוונים של ירוק. חלק מהמקומות בהם ביקרנו : אזור האגמים גרטנה גרין כולל אגם ווינדמיר, העיר סטירלינג. לסטירלינג היסטוריה עשירה של מלחמות באנגלים למען השגת עצמאות לסקוטלנד. העיר פרת', העיירה הציורית פיטלוכרי, טירת בלייר, מקום מגוריו של הדוכס מאת'ול. משם אבימור ושמורת הטבע קיירנגורם.
אדינבורו נחשבת לעיר המתוירת ביותר בסקוטלנד ובצדק. הטירות והמבנים שם מדהימים ותרגישו כאילו נכנסתם לתוך עמודיו המצוירים של ספר אגדות קלאסי. בין השאר ערכנו סיור בעיר העתיקה, ביקרנו במצודת העיר, ראינו אבן ההכתרה של מלכי סקוטלנד. סיור בעיר החדשה, רחוב הנסיכים וכיכרות העיר כולל העיירה ג'אדבורו בה שהתה מרי, מלכת הסקוטים.
- הילדים פה מהממים, תמיד בלונדים או ג'ינג'ים. אחד האגמים
עניין נוסף שבולט שם- ואני בטוחה שכמה מידידיי חובבי הטיולים באירופה יסכימו איתו- הוא הרגיעה היחסית של האנשים. הכל איטי יותר, הפרצופים של האנשים לא תקועים בסלולארי כל היום, ב-17:00 הם מזמן כבר בפאב או בבית וכשהם יושבים בבתי קפה הם ממש מסתכלים אחד על השני. והנימוס, כמובן. כשדרכתי בטעות על בחור אנגלי בתחנת הרכבת, הוא התנצל בפניי מיד (בכלל, SORRY זו מילת מפתח כאן).
על סוסים, כלבים ואנשים:
בסקוטלנד לא תראו כלבים מסתובבים בחוץ או חתולים רעבים שמרחרחים בפחי אשפה. זה פשוט לא קיים. החיות זוכות שם לכבוד מלכים. בדרכים הרבות תראו סוסים לבושים "סוודרים" כדי שלא יתקררו, ויש אפילו את הפסל המפורסם הזה, ה"קךפיז" שבפלקירק גרנג'מאות'
הנה עוד תופעה שבולטת כאן: אנשי השירות. לא משנה אם זה מלצר, ברמן, מוכרת בחנות או דיילת בפארם. הם לרוב אדיבים מאוד, מנומסים באופן לא מפתיע ומבוגרים – הרבה פחות סטודנטים שזו עבודה זמנית מבחינתם אלא מבוגרים לעיתים בגיל פנסיה שמתייחסים לשירות בשיא הרצינות. והאדיבות שלהם נראית אותנטית. יכול להיות שזה בגלל שהם מרוויחים הרבה יותר טוב ממה שהיו מרוויחים בישראל במשרה דומה? דיילות היופי למשל נראות כאן מהודרות משהו, אפילו קצת ממלכתיות ואני מתנצלת מראש בפני צילה מהסופר פארם. פשוט, הדיילת כאן גרמה לי לקנות קרם לחות ב-3 דקות. את לא.
מילה על אלן הנהג שליווה אותנו (גם סקוטי וגם בריטי", כהגדרתו) . בתחילה נראה לי קצת פוץ מרוחק אבל עם הזמן השתחרר ואפילו קצת דיבר עברית פה ושם. חיבבתי אותו מאוד. אגב, נהג טיולים כאן זה לא סתם, הוא מוגדר coach, סוג של מדריך. בשביל להיות כאן נהג של קבוצות המועמד צריך לעבור הרבה מאוד מבחני ידע ונהיגה, ואסור להם להשתמש בוויז, כמובן.
הכבישים בסקוטלנד צרים ב-40 ס"מאלו הישראלים, הנהיגה בצד שמאל כמובן . אצלנו זה הוביל לתאונה קלה בדרך הררית מדהימה כשרכב עבודה של העירייה פתאום ("אני לא מבין איך זה קרה ומה הוא עושה כאן", טען אלן ושמר על קור רוח מופלא ומדויק) איש לא נפגע במזל. ואנחנו עצרנו מול בית הקפה במבנה הזה, 4 דקות לפני שנסגר:
נחזור לאתרים אחר כך, בינתיים הפסקת אוכל.
איום ונורא, זה מה שיש לי להגיד על האוכל שם. בעיקר בגלל שעליתי 2.5 ק"ג ב-9 ימים , ורק עכשיו התאוששתי מהעליה הזו. לא בכדי הסקוטיות בעיקר נראות קצת צ'אביות ומידה 38 שלהם הייתה גדולה לי. מה אכלתי בכלל? זה דווקא זכור לי הרבה, כי זה היה מוגבל מאוד – זבל במגוון צורותיו: מוטגן, שמן, קמחי ומתוק. פיש אנ צ'יפס טובל בשמן, עוגיות חמאה סקוטיות, עוגיות ועוגות בכלל, הגרסא האנגלית לתפוצ'יפס, ובימים טובים אכלתי תפוח אדמה אפוי עם שעועית. יכולתי להזמין בבית המלון סלט חלומי ב-9 פאונד, אבל בחרתי לחסוך. ארוחות הבוקר היו נוראיות משמינות במיוחד , גם בגלל התכשיט הזה שנמצא בכל חדר אוכל :
במשך ימים לא אכלתי ירקות או פירות, היו פה ושם סלטים בכל מיני מקומות קטנים אבל הם היו בדיחה לעומת מה שאנחנו מכירים. כפי שאתם מכירים ממלונות אירופה, ארוחת בוקר ישראלית לא תקבלו כאן, אלא יותר נקניקיות, נקניקים ואת המאכל הלאומי של סקוטנלד – האגיס, מורכב מקיבה של כבש שממולאת בחלקי פנים ושומן. אני מודה שטעמתי (!) וזה לא מגעיל כל כך…
אבל התקווה נעוצה שם כנראה במשקאות הדיאט. בהפסקות הנסיעה המרובות גיליתי שוב את פחיות הכאילו דיאט קינלי האהובות עלי נמצא הדיאט קינלי ויש גם גרסא סקוטית מיוחדת מאוד וטעימה.
אם חשבתם שכבר מביאים הכל לארץ היום, טעיתם בלונדון גם חיכו לי החמודים האלו ולא האמנתי למראה עיני:
הקור, היחסי בתקופה הזו של השנה עבור האנגלים אבל המספיק קר בשביל שאלבש 4 שכבות, לא ממש מפריע להם לאכול גלידה, אולי כי הגוף מתאזן עם כמויות האלכוהול שהם שותים, ברמות שאנחנו בכלל לא רגילים אליהן. בטח לא אני.
זנחתי לגמרי את עקרונות הבריאות הישראלים שלי ונכנעתי סופית לשדים הלבנים – קמח וסוכר- כשבכל חדר מלון חיכתה לי פינה חביבה עם קפה, קרם תחליף חלב פרווה וכמובן, עוגיות. קשה להגיד לזה מול הטולוויזיה הבריטית. דווקא תה אנגלי כמעט ולא שתיתי.
פעם אחת יצאתי לבלות בפאב אנגלי טיפוסי, זה שממוקם בתוך מלון סנדמן והוא היה כצפוי מלא באנגלים מפזזים וחתיכים, כמעט כל המנות היו משום מה נגיסי עוף מטוגנים שעלו יחסית בזול ואותם הגישו מלצריות בתלבושת אחידה של מיני שחור צמוד ועקבים גבוהים ודקים, שהיו גורמים למלצריות בישראל להרגיש שהן בספא בזמן עבודתן.
איפה תשנו? בתי המלון :
נעשה הפסקה בדרך כדי לדבר קצת על מנוחה. החסרון כשמחליפים מלון מדי לילה (חוץ מיומיים רצופים שהיינו באותו מלון בלונדון) הוא שאי אפשר להתרגל לאותה המיטה. היתרון בהחלפת מלון מדי לילה, הוא שלא צריך להתרגל לאותה המיטה. הפריע לי שדי בכל המלונות המזרונים היו עבורי רכים מאוד וכל כך, כל כך התגעגעתי בשלב מסוים למזרון הקשה ולכרית השטוחה שלי. אבל לא מספיק בשביל שלא אצלם כל חדר כמו מתלהבת .
אלו המלונות שקיבלנו מחברת הטיולים (מי שחשוב לו לדעת את שמה אספר בפרטי), לפי סדר הימים. כולם בדרגת 4 כוכבים:
1. Mercure Haydock Hotel מלון מרקיורי בליברפול:חביב וסטנדרטי למדי. בכלל, מכל בתי המלון שנבחרו עבורנו אפשר בהחלט לציין שרובם היו מוצלחים חוץ מבעיה שחזרה על עצמה ואולי היא אירופאית מקומית, אין לי מושג- זרם מים חלש מידי באמבטיה ומיים חמים אך לא רותחים. כן, זה בעיה.
2. Alona Hotel מלון אלונה בעיירה מאדארוול: צריך לציין שאני שילמתי וקיבלתי על חדר ליחיד.
3. מלון קווינס Best Western Queens Hotel בעיירה פאת'. וינטאג' ענתיק שככל הנראה נבנה בשנות ה-60. אתה הולך על הרצפה ומבמסדרון ומרגיש אותה זזה. הלובי קטן והכי בעיצוב של פעם. החדרים גם הם קוזיים והעיצוב…אני השתגעתי על זה ולא רציתי לצאת מהחדר. אחרים הרבה פחות התחברו וחשבו שהוא מיושן :
4. מלון מקדונלד באבימור Macdonald Aviemore Hotel . חדרים נהדרים ונוחים עם כורסאות סקוטיות למהדרין. פה וגם באחרים שמתי לב לתופעה שחוזרת על עצמה גם בשירותים מקומות ציבוריים. האנגלים מעדיפים משום מה לרחוץ ידיהם בברזים כפולים, האחד קר מידי לעונה והשני מימיו רותחים. נו מילא.
5. מלון הולידי אין באדינבורו Holiday Inn Edinburgh : הרשת נפוצה באירופה ופה היה גם ספא עם בריכה סאונה וג'קוזי נקיים ונעימים. אפילו קניתי בשבילם בגד ים שמצאתי בזול יחסית רק 22 פאונד. חדר האוכל ממש גדול והמלון בכלל מזמין ויוצר תחושה נעימה יותר מאחיו בלונדון שנגיע אליו תכף.
6. מלון סנדמן בניוקאסל Sandman Signature Hotel Newcastle : הייתי שמחה לספר לכם על ניוקאסל, רק שאני לא זוכרת כלום מהעיר הזו משום שבאנו אליה בערב ועזבנו אותה בבוקר (טיול מאורגן, זוכרים?) . אומרים שהיא חביבה. מה שבטוח שהמלון הזה גנב את ההצגה מתוך הרשימה שלנו. כולם בטיול עפו עליו. יש לי שריטת לובים עוד מתקופת ילדותי , כשאבא שלי היה לוקח אותנו פעם בחמש שנים – כי באייטיז לא נסעו לחו"ל 3 פעמים בשנה – למלון מפואר בתל אביב ומלטף את השיש שבלובי.
הנקודה היא שהלובי חשוב ובסנדמן הלובי משגע : נדנדה כורסא התלויה מהתקרה (שוב מוטיב הסבנטיז חוזר) שטיחים פרוותיים על הרצפה, אח אש ליד החלון, תמונות מיוחדות על הקירות, מגזינים רבים פזורים על השולחן וגולת הכותרת – מכונת קפה ומשקאות חמים איכותית וחינמית. מהלובי מגיעים לפאב שבו הצטלמתי שבבוקר הופך לחדר אוכל שוקק. אגב הפאב כמו כל הפאבים באירופה או רובם נסגר ב-23:00 בלילה כדי שתספיקו לישון שש שעות מטכליות ואם אתם בטיול מאורגן, כדאי שתשנו כי פשוט מסתובבים כל כך הרבה.
7. מלון הולידין אי בלונדון Holiday Inn London West – פה שהינו יומיים וזה היה מרענן כשאת יכולה להשאיר את המזוודה שלך פתוחה ליומיים ולא לארוז אותה כל בוקר מחדש (אם דיברתי קודם על יציאה מאזור הנוחות). אין לי כל כך זכרון מיוחד מהמלון הזה, חוץ מזה שיש סופר קרוב אליו. שום דבר בו לא הלהיב אותי או אכזב. צריך לציין שבלונדון יש כמה בתי מלון ברשת הולידי אין וזה אמור מהטובים יותר. שיהיה.
ועוד מהאנגליה הזו :
יורק. עוד עיירה מופלאה שקיבלנו בה 3 שעות בלחץ ולעד תיזכר אצלי בתור זו שבה איחרתי למקום המפגש ברבע שעה, פשוט כי טבעתי לי ברחובות המופלאים של העיר, וחטפתי על הראש מהמדריך. מה זה חטפתי? בשלב מסוים אמרתי לו שהוא מוזמן לשחרר אותי ואחתום על לו טופס שאני מגיעה לבדי להמשך הטיול, ברכבת או ווטאבר. הוא סירב, בצדק, אני הבטחתי לו ולעצמי לטפל בבעית האיחורים שלי . יורק היא בירת חבל יורקשייר, מרכז העיר מלא ברחובות מקסימים ואווירה חיה וכיפית. טיילנו ברחוב הקצבים, וראינו את ה"מיניסטר" – הקתדראלה הגדולה של יורק.
איכשהוא באותו היום הספקנו להגיע לעיר האוניברסיטאית, קיימברידג' המלאה בקמפוסים ובניינים מדהימים, כמו הקינג קולג' למשל. רק אפשר לדמיין איך זה ללמוד במקום כזה שכלי הרכב העיקרי בו הוא אופניים. מצד שני, אחרי שעה שם , משהו הרגיש לי קצת 'כבד'. טוב, זה לא קפה דשא של אוניברסיטת חיפה. מעניין פה השילוב של האקדמיה והמסחרה, אם גם בסטייל. העיר מלאה בחנויות יוקרה, לא האקדמון שאתם מכירים, אלא חנויות של מעצבי על. ואיך לסטודנטים יש בכלל כסף לקנות בחנויות כאלה? פשוט מאוד, כי רובם בני משפחות אצולה, בנים של, ובכללי שייכים למשפחות הכי עשירות באנגליה ובעולם בכלל.
לונדון :
בחרתי להקדיש לעיר האלמותית הזו פסקה נפרדת ולו רק בגלל שהיא יעד מרכזי בזכות עצמו בעיני רוב הישראלים והעולם. יומיים בה רק השאירו אותי וגם אחרים עם תסכול של טעם לעוד. הכי לחזור לשם באפריל, או כל שעה אחת קודם. הטיול הזה כלל יותר את האטרקציות הידועות והקלישאתיות, שאת רובן אסור לפספס .
את זו דווקא כן: ההמתנה היגעה להחלפת המשמרות בארמון בקינגהאם. הכי בזבוז זמן שעורר בי תהיות מטרידות. רק תראו את התמונה הזו :
עומדים להם גדודים של תיירים מכל העולם ומחכים להחלפת המשמרות, הנעשית 3 פעמים בשבוע. ממתינים במשך שעות, בשביל שניים וחצי סוסים שמגיעים כשעליהם אנשי המשמר, הם חולפים להם ביעף כשככל האקט נמשך אולי 5 דקות ובקושי רואים משהו. בורינג. חוץ מזה, למה אני צריכה לעמוד ולכלות את זמני בהתבוננות והמתנה להוד מלכותה שיוצאת משם אל הציבור אולי פעם בעשור ? (היא יוצאת, אבל בדרכים נסתרות). בגלל שהיא נולדה במקרה למשפחה מסוימת?
המושג 'דם כחול' מעולם לא נראה בעיני מגוחך יותר. שהיא תבוא ותחכה לי מתחת לבניין המקולף בו אני גרה, לא בטוח בכלל שאני פחות חשובה לאנושות ממנה, חשבתי בציניות וביקשתי מהמדריך שישחרר אותי מהעמידה הזו שרק גרמה לי לרצות ללכת לשירותים. הוא מצידו הסכים רק שאני אטייל בפארק סיינט ג'יימס הסמוך . חצוף. מזלו שהוא סבלן כל כך.
היום השתפר בקמדן מרקט. להגיד שזה שוק יהיה מעליב למדי. מתחם מדהים של חנויות ודוכנים, כמו שמעולם לא ראיתי בשום מקום אחר. בגדים גותיים, מעילים מטריפים, שמלות קסומות, וינטאג' ומלמלות. זארה וקסטרו זה לא כאן. יש למשל דוכן שבו מציירים על נעליים, כהשמחיר נקבע לפי מידת רגליכם, למשל עבור נעל במידה 40 תשלמו, נכון, 40 פאונד. רציתי לקנות כל כך הרבה, כל כך הרבה. יש אזור אוכל ענקי של מאכלים סובבי עולם, חנויות תקליטים ודיסקים ועוד ועוד. אזהרה- אם אתם בטיול מאורגן ונותנים לכם שעה להיות שם- ארגנו מרד וסרבו בתוקף. השוק הזה מצריך לדעתי 3 שעות לפחות.
אוקספורד סטריט. אם קודם היה לי קשה לנשום, אז כאן בכלל. רחוב החנויות הידוע בלונדון, חלקן חנויות יוקרה , בתי כלבו ענקיים של כמה קומות כמו סלפרידג'ס שאם תכנסו אליו תבינו למה עשו עליו סדרת טלויזיה. יש גם חנויות של רשתות ואת גולת הכותרת: פרימרק שנחשבת לזולה וחווית הקניה בה לא משהו, פשוט מעומס האנשים. הנה תמונה אופיינית משם :
אני בטוחה שהרבה בנות חובבות איפור כמוני יהנו מדוכני האיפור והקוסמטיקה של חברות שלא מגיעות לארץ, אלא אם אתן כבר חורשות עליהן דרך הרשת. אני לא נדבקתי עוד בחיידק הקניות ברשת וזה היה כיף טהור להכיר מוצרי איפור חדשים, חלקם עם שמות מסוגננים משהו.
לונדון זה מחזות זמר והצגות, אבל גם אם אתם פחות בעניין שווה לכם ללכת לאזור התיאטראות קובנט גארדן. חלקנו היינו במחזמר 42nd Street ומי שאוהב ריקודים, במיוחד בסגנון הוליווד של פעם, קשה לתאר כמה זה מדהים. במחשבה שניה, אין אחד שלא ישאר נפעם מול התופעה הזו ושוב אני מזהירה, יש כאן הרבה הרבה יותר ריקודים מדיבורים.
כמה ימים לפני שהגענו ללונדון, בעודנו מתיירים בירוק של סקוטלנד, נודע על תקרית ירי בלונדון. אם חיפשתם עדות למתיחות ששוררת בתקופה הזו בלונדון ובאירופה בכלל, ראינו את זה מול העיניים. ברחוב בתי הפרלמנט של אנגליה ראינו הפגנות – מנומסות יחסית – של המתנגדים לפרידה של אנגליה מהאיחוד האירופי, ניידות משטרה סובבות וכן, צריך להגיד את זה כמו שזה – מגוון של זהויות אתניות על כל המשתמע מכך. זו לא לונדון של לפני עשור או שניים. א-בל גדול, זה לא גורע מההנאה שבה.
אחרי סיבוב בסיטי של לונדון – מרכז הבנקים וחברות הביטוח, קתדרלת סנט פאול, רחוב וייטהול ומגורי ראש הממשלה בדאונינג סטריט 10 , הגיע הזמן לעוד המתנה ארוכה באתר תיירות קלישאתי. מבית הפרלמנט ונהר התמזה, הגענו לביג בן שנמצא עכשיו בשיפוצים שימשכו שנתיים והוא קצת פחות מרשים, אבל במילא לא נשאר זמן רב אז הגיע העת לעלות על הגלגל הענק. שימו לב, זה היה חודש אוקטובר וההמתנה נמשכה למעלה משעה. האם זה שווה את זה? חביב לראות את כל לונדון מגבוה. בעיני לא מאסט. הסיבוב נמשך חצי שעה ואם יש לך פחד גבהים, קצת הלם אבל מבטיחה שתשרוד. לא מפחיד בכלל.
למרות הרצון החזק לשמור על הקלאסיות שלה, לונדון משתנה וכיום היא מלאה גם בבנייה מודרנית, גבוהה ובעיני מנוכרת הרבה יותר.
לאן עוד לא הגענו? נכון, מוזיאונים. פשוט לא היה זמן שכן מוזיאון דורש כמה שעות ובנחת. רציתי להספיק גם לכיכר פיקדילי (לא מאמינה שהחמצתי זאת) ולשתות תה בחנות הרודס המפורסמת ולהרגיש קצת כמו ליידי בריטית, גם עוד ארמון ופארק או שניים היו מספקים בהחלט, אבל אולי בטיול הבא. והפעם לא אמתין שש שנים, גג שישה חודשים.