אמת אחת מוחלטת או אמת אחת עם ביטויים רבים…

חג סוכות, חג האסיף- בעוד כיממה עם ישראל אמור, עפ"י הדת, עפ"י המסורת, עפ"י המנהג, תרצו הציווי לשבת בסוכה. להזמין אושפיזין.

להבין שבסופו של דבר הכל אירעי ועם זאת אין תחליף לאחדות.

הרבה היבטים לחג, כל אחד, כאמור, מפרש, מבין, עפ"י המקום שלו.

יש לי חבר חרדי (להגדרתו והשתייכותו) שאומר שאמת יש אחת והיא תורת ישראל, זו שבכתב וזו שבע"פ חד הן, ואין דרכים שונות להבין או לפרש. חובשי כיפות סרוגות, הם מתפשרים לא ממש נחשבים או ראויים, בעיניו, כי הם מקלים במקום שיודעים שאין להקל.

ואני, שגדלתי והתחנכתי בחינוך החילוני, הגם שאני מאמינה שאלוהים חיים, אלוהי ישראל, מאמינה ממש כמוהו שיש אמת והיא אחת,  אך ביטויים לה רבים.

לא נכנסת כאן לדיוני חוקים והלכה בשום אופן (אין לי לא את הסמכות ולא את הידע). אבל כשאני מתבוננת בצבעוניות הרבה של מה שנקרא עם ישראל. שלל דיעות ומנהגים, שלל מסורות, כאלה שהחגים "מדברים אליהם" וכאלה ש"זה לא עושה להם", כאלה שחוגגים עפ"י ההלכה ומקפידים על קלה כחמורה, וכאלה שיושבים בסוכה אך לא לנים בה, ויש שבונים סוכה למען הילדים…

ואני מבינה שהשאלה של "מה נכון" אולי גדולה עלי ורק השאלה "מה נכון לי" עדיין תקפה, ואני שואלת מה הייתי רוצה להעביר לילדיי ואחר כך איך הייתי רוצה שמטען המסורת יעבור לנכדיי וליתר צאצאי במהלך הדורות…

וברור לי שהאחריות שלי היא על חיי, אבל יש איזה מקום לאחריות הדורית, של כל דור ודור.

וברור לי גם שאין חוקים לטבע וחוקים לאדם. הכל, לכולנו, אותם חוקים. וכמו שעץ הרוצה לגדל ענפים רבים ומלאים זקוק לשורשים חזקים, כך גם אנחנו.

ואני מוצאת עצמי נושאת תפילה חרישית שאמצא את הדרך להעביר את הדברים הנכונים בסבך השאלות והתהיות שלי… חג שמח.