אמא, אני חושב שיש לי אלרגיה

יום רביעי. היום ה-16 למבצע 'צוק איתן'. השעה שמונה בערב. יהלי (5.5) ואני יושבים לארוחת ערב.

יהלי מתחיל לדבר…

יהלי: "אמא. את זוכרת שלפני איזה זמן היקאתי?"

אני: כן…

יהלי: אז אני מרגיש לא כל כך טוב בזמן האחרון  (הוא מלטף את הבטן)

אני: מה אתה מרגיש?

יהלי: אני מרגיש משהו בגרון. זה מציק לי.

אני: טוב שאתה מקשיב לגוף שלך. זה קשור למשהו שאכלת?

יהלי: לא. אני פשוט קצת חולה…

אני מגששת… "אבל בעצם לא כואבת לך הבטן, נכון? וגם אין לך חום… המממ.. אז אני לא בטוחה שאתה חולה. יכול להיות שיש לך איזה וירוס, אם כן, זה בטח יעבור תוך יום או יומיים כי הגוף שלך חזק. אז אם בגן אתה מרגיש שאתה צריך, תבקש מהן לנוח."
"אה, או שאולי אתה מרגיש מתח או לחץ."

אז נכנסתי להסבר ככה בגובה העיניים ככל שיכולתי, לאיך זה מרגיש בגוף כשיש מתח או לחץ.

"לא", הוא אומר."אני לא חושב שזה זה." הוא לא התחבר למילים האלה.  "אני חושב שיש לי אלרגיה"

אני: "אלרגיה? המממ… אז כדאי שתקשיב לגוף שלך. כי בד"כ הגוף שלנו מפתח אלרגיה רק לסוג אחד של מזון. אתה זוכר שלגור יש אלרגיה למנגו? רק למנגו. שום דבר אחר לא מפריע לו.
אז לאיזה אוכל אתה חושב שיש לך אלרגיה?"

יהלי: " לא אמא. אין לי אלרגיה לאוכל. יש לי אלרגיה לדיבורים על המלחמה."

אני משתנקת  !!!! ???? WTF ???? !!!! ????

מה בכלל אני יכולה לומר עכשיו??

יהלי: "כשדליה (הסייעת) אומרת בגן 'לא לדבר על מלחמה' אני לא יכול שלא לחשוב על זה, ואז אני מרגיש את זה בגרון"

אני: "אה. זה כמו שמישהו פעם אמר לי 'אל תחשבי על לימון חמוץ'"

יהלי מחייך. הוא מבין.  אז אני ממשיכה (NLP-יסטים, זה הרגע בשבילכם…)
אני: "אומרים שהמוח שלנו לא כל כך שומע את המילה 'לא'. כשאומרים לנו 'לא לחשוב' המוח לא מצליח לעשות את זה, הוא לא מצליח לא לחשוב. כאילו שהוא לא מוכן לקבל את המילה לא'.

כן. הוא הבין, ומיד הוא תירגל עלי: "אמא, אל תחשבי על לימון צהוב" על פניו נמרח חיוך מלא סיפוק. זה מצחיק אותו.

אבא נכנס הביתה.

יהלי: "אמא, תספרי לאבא למה אני אלרגי"

אני: "יהלי, אני חושבת שלכל המשפחה שלנו יש אלרגיה למלחמות"

.