אם חשבתם על ילדים כשקראתם את זה- קראו שוב…

לאחר יום שלם שהיינו יחד צמודים.
באמת. היו רגעים פשוט…
הם באו גם בלילה לחבק
ואני התמסרתי. שוב.
כל אחד וגודל זרועותיו.
הקיפו אותי ביחד. חזק חזק.
לא הירפו.
די..שחררו…מה איתכם…
יום שלם היינו יחד חבוקים
תנו קצת אוויר
קחו מרחק.
אבל הם בשלהם. כאילו מודעים לכוח
המגע שלהם עליי.
והוא מימין והיא משמאל ולפני שהספקתי להביט אחד מעליי ואחד עוטף את רגליי.
בסדר.בסדר. אני שלכם. שבויה.
לא זזה.
תזוזו.
מה הקטע ?? ש.ח.ר.ר.ו.
ועוד בלילה…
אתם יודעים שאני חייבת 6 שעות לפחות
לבד.
אז בבקשה.
תרדו מעליי. גם מהכתף. גם מהצוואר.
גם מהראש.
בעיקר מהלב.
פשוט תרדו.
אני אסתדר בלעדיכם.
לפחות 6 שעות תנו לי לבד. לחשוב.
להתגעגע???
טוב אולי אתם מבינים שלהתגעגע לא יקרה. לכן אתם צמודים כל כך…
אני מבטיחה שלא אשכח אתכם. גם דאגתם להשאיר חותם. וצלקת. אחחח…זה כאב !
מה יהיה…אני מתנערת עכשיו חזק.
תתכוננו לעוף.
המצפון והאשמה. החרטה והבילבול.
הרגישות המיותרת והכעס הארור.
חנקתם.די.
עד מחר בבוקר תנו לי לחלום . בשקט. לבד.
על איים ירוקים וגלים נעימים.
על פרחים ועצים וציוץ ציפורים.
בבוקר. מבטיחה. כולי שלכם.
נתחבק חזק חזק.
עד הערב הבא שיבוא.
ואז כשאבקש- פשוט תלכו. אל תגרמו לי להתחנן..
זה פשוט לא יושב עליי טוב. המתחנן.
כל השאר- תלויים עליי היטב…