אליס. הצגת בכורה בתיאטרון 'גשר'

מחזה שנכתב בהשראת כתבי לואיס קרול.

"ביוגרפיה דמיונית בהשראת דמותה של אליס מספרו הנודע של לואיס קרול. סיפור אהבה שיכול היה להתקיים רק בארץ הפלאות ונידון להתנפץ על סלעי המציאות. רסיסים של תום הילדות ומות הילדות כפי שהם משתקפים מבעד למראה של אליס, ילדה- נערה- אישה".

מילים אלו כתובות בתכניה אך הן אינן מהוות קצה רמיזה לעתיד לבוא בהצגה החדשה "אליס". קהל המחפש נרטיב , סיפור עם התחלה אמצע וסוף והפרדה ברורה בין דמיון למציאות לא ימצא אותם כאן. קהל שלא יכיר במאומה את הרקע של הסופר, כישרונותיו כמתמטיקאי מוכשר, צלם אמן וסופר בחסד אך גם אוהב ילדות קטנות עימן התכתב במכתבים וצלם תמונות אמנותיות של ילדות במצבים מפוקפקים, יחשוב מה לכל הרוחות קורה פה? האם נכלאתי במוסד לחולי נפש? באתי ומצאתי חיפוש לתוך הנפש פנימה. השפעות של ילדות על בגרות במרחקי זמן כשדבר לא צפוי מעורר אותן, קשרים מעניינים בין הסיפור "אליס בארץ הפלאות" לבין החיים של קרול ואליס לידל והרפתקה הנובעת גם ממוחם הקודח של המחזאי והבמאי.

צ'רלס דודג'סון היה מגמגם. מתבודד. פרופסור למתמטיקה. צלם. בנו של סגן בישוף שלא רצה לנדור את נדרי הפרישות. ידוע גם בשם לואיס קרול.

אליס לידל. הייתה בת ארבע כשפגשה את צ'רלס לראשונה. הייתה בת 11 כשלורינה לידל, אמא שלה ואשת הדיקן באוקספורד, כתבה לצ'רלס: "אין זה רצוי שתבלה עוד במחיצת משפחתנו".

מה היה באמצע? מלבד ספר הרפתקאות ואלפי צילומים של אליס, איש אינו יודע. צ'רלס, שהקפיד לרשום ביומנו מדי יום, קרע את דפי היומן הסמוכים לתאריך שליחת ההודעה. את המכתבים ששלח לאליס השמידה לורינה. האם אהב ילדות קטנות? הוא צילם רבות.

Carroll and Alice kissing

המחזאי בחר להציג את הגברים לכל אורך חייה של אליס כנצלנים, סוטים, שליליים, חלשים. אין רגע של שמחה או חס וחלילה האפי אנד.. אני הייתי מוסיפה גם שתי טיפות אושר. בכל זאת אליס האמיתית ילדה 3 ילדים. אך זוהי זכותם ובחירתם:

החל מה-"פרש" , שהוא בעצם אלגוריה לקרול עצמו, שהשפיע על נפשה הצעירה בגיל 7 בצורה כה חזקה ושלילית שכל חייה סירבה לישון, לגדול, להתאהב, להשתחרר ממכתביו, להפוך אם, דרך גברברים צעירים המסממים אותה באמתלת משקה תה ואונסים את אליס הנערה המסרבת לישון, להתבגר ומתמכרת לכדורי מרץ, ,ועד בעלה בהיותו סוג של ברירה מחדל, איש קטן ושגרתי שהיא בקושי מבחינה בו ואין בה כל אהבה ותשוקה אליו.

מעניין לראות את האם האדישה ששולחת את האב לתת הנחיות לילדה. עוד אב טיפוס גבר לא חיובי, היס- מן שאין לו דעה משלו.

התייחסתי לשאלה זו במפגש המרתק עם צוות השחקנים, הבמאי והמחזאי . המחזאי צחק ש " כל הגברים חארות". ואילו הבמאי התייחס לסיפורים האמיתיים הנשמעים סביבו על סבלן של נשים מגברים בכל מקום ועת.

הצופה נותר עם הרבה שאלות. לא ברור הגבול בין מציאות לדמיון. מה קרה באמת ומה בנבכי ותהומות הנפש. יתכן שזו הייתה המטרה. לחפש ולחקור, בהצגה כמו גם בחיינו אנו.

נותרתי עם השאלה של בעלה- "את רוצה להיות גם האישה שלי וגם הילדה שלי?.. "

Lewis Carroll. Fine Art Photography. Alice. 1859.

המשחק מופתי. דורון תבורי מעולה כפרש ( קרול) ו- 3 השחקניות המגלמות את אליס לאורך שנות חייה מילדה דרך נערה ועד אישה, נתנו הופעה וירטואוזית מרשימה. אשים דגש מיוחד על אפרת בן צור בתוך אליס האישה שגרמה לי באמת להרגיש ולחוות את סבלה וחוסר האונים שלה עם בעל שקוף ותיק עם מכתבים מה"פרש" אותם היא שומרת כל חייה.

הבימוי של יחזקאל לזרוב מקורי ומעניין. הבחירה בצעדי "הריקוד" מחדדת את התחושה שהזמן לא עוצר מלכת ודברים שקרו הולכים אתנו הלאה ואינם נעלמים.

המוסיקה חודרת ועובדת על הרגש. סוחפת ונותנת תחושה של מסע שאין לו התחלה וסוף.

התפאורה מותירה אותנו בתחושה של בין הדמדומים, לא במציאות ולא בדמיון אלא היכן שהוא ביניהם.

לפי ראות עיניי ההצגה למבוגרים. אינה לכל טעם אלא לחובבי תיאטרון שאוהבים לשאול ולא רק לקבל תשובות מן המוכן.

ממליצה לקרוא רקע על הסופר וקורותיו עם אליס לידל בכדי שהחוויה לא תהיה שטחית אלא עם הבנה עמוקה יותר.