ביום שלישי לפני שבועיים, גבי לקח אותנו לגן שעשועים. כמה שזה נשמע תמים, ככה זה היה מטורף. אתם לא מדמיינים מה אפשר לעשות עם כמה ספסלים, מתקני שעשועים וגבעה אחת קטנה שרק נראית תמימה.
הריצה בינהם הייתה החלק הקליל והמהנה באימון, ולמחרת קמתי עם שריר תפוס בעכוז.
כמו כל אימון, גם האימון הבא החל בהליכה וריצה קלילה (היא לא באמת קלילה לי) וכשהגענו לככר המיסדים (שמאימון לאימון, מתחבבת עלי פחות ופחות), אסף אותנו גבי סביבו והתחיל להסביר.
מכאן ואלך, האימון הזה טעון בהמון רגשות, הרגשות ומיחושים, עקשנות בלתי נתפסת (בעיני) ויכולת שאין לי מושג מהיכן נובעות. גבי תמיד מתאר את הכל ממש כמו שהוא רץ (מעולם לא ראיתי אותו הולך), הכל קל, הכל באיזי, מותר לעצור ולעמוד לרגע באמצע אבל אסור ללכת, כל התקדמות, בריצה בלבד. הגענו כך מסתבר לנקודת 5 הק"מ. אין לי מושג איך זה קרה פתאום אחרי בקושי חודשיים ריצה ושנים רבות של רביצה ולאן נעלמו 3 ו-4 ק"מ בין שני הק"מ הרצופים הראשונים לחמישיה הזו, אבל ככה אמר גבי ומה שגבי אומר, אני עושה.
התחלתי לרוץ, לאט לאט לאט, היה לי ברור שמתישהו אאלץ לעצור, להסדיר נשימה, להבין היכן אני נמצאת, אבל כשהגעתי ליעד שבו חשבתי שכבר לא אשנום יותר, הבנתי שאין ממש צורך ואני מסוגלת להמשיך עוד קצת. אחרי עוד קצת, גיליתי שאני יכולה אפילו עוד קצת. כך, תוך שאני מעודדת את עצמי ומתעודדת מהקבוצה המופלאה שלי, תוך שמושיק נושף לי בגב (והוא בכלל בבית) המשכתי לרוץ. בחצי הדרך אמרתי לגבי שאצטרך עזרה בעליה. היא נראתה מאוד מפחידה אחרי שלפני לא הרבה זמן הייתה היא, ירידה.
אז הגעתי לתחילתה של העלייה ולמרות שיכולתי לעצור, להסדיר נשימה, המשכתי לרוץ, ידעתי שעצירה, תזכיר לבירכיים שהן כואבות ולראש שהוא רוצה לרבוץ והמשכתי לרוץ.
בדיוק בזמן, כמו תמיד, הצטרף אלי גבי, עודד, עזר ומשך קדימה וכך עברתי גם את העלייה. סיימתי 5 ק"מ. בלי הרבה אויר, נרגשת עד דמעות (בכי רציני, לא סתם דמעות) צעדתי קצת להוריד דופק וחזרתי לריצה קלה עד לנקודת המפגש. הפעם, אפילו לא הייתי אחרונה להגיע לנקודת הסיום!
השרירים למחרת היו ממש בסדר, לא תפוסים מדי, לא כואבים, אפילו הבירכיים לא כאבו והנשימה כמובן, חזרה לסידרה, אבל הלב, הלב עדיין מרחף.
למחרת חמשת הק"מ הראשונים שלי, נרשמתי למרוץ אבן יהודה. מסלול של 5 ק"מ לא פשוטים, חלקם בשבילי עפר וסופם בעליה תלולה. אני ארוץ שם, לאט לאט אבל ארוץ (תוכלו ללכת לידי, בטח תעקפו).
לפני שנתיים, אודי ובן רצו במסלול הקצר במירוץ, מאז בן מסרב אפילו לשמוע על זה
אחרי ריצה, צריך לאכול, אחרי 5 ק"מ ראשונים, הכי רציתי פיצה אבל לא הייתה לי סבלנות לחכות לה ואכלתי פיצה פיתה, אבל הנה המתכון שלי לפיצה אליו הגעתי אחרי המון ניסיונות וטעימות, כשלונות והצלחות. אל תאכלו אותה מייד מהתנור, תנו לה 3 דקות לנשום לפני הזלילה הגדולה ותהנו!
פיצה
לבצק:
1 ק"ג קמח, ברור שרצוי קמח פיצה, אבל אין שום בעיה עם קמח לבן, אני בדרך כלל מכינה חצי כוסמין לבן וחצי כוסמין מלא (אל תגלו לבן)
2 כפות שמרים יבשים
2 כפות סוכר
כף גדושה מלח
800 מ"ל מיים נעימים, לא חמימים ולא קרים
הכנה:
הכל למיקסר ומהרגע שכל החומרים מתגבשים לבצק, לתת למיקסר לעבוד כ- 7-10 דקות.
הבצק מאוד רך ודליל, כמעט נוזלי וזה בדיוק כמו שאני אוהבת אותו. אם זה רך לכם מידי, בפעם הבאה תוסיפו רק 600 מ"ל מיים (לפחות 500).
לכסות את הבצק היטב (אני מכניסה את הקערה לשקית אשפה חדשה ונקייה) ולמקרר עד למחר (גם יומיים זה בסדר).
לרוטב:
בצל בינוני קצוץ
2 כפות שמן זית
קופסת עגבניות מרוסקות של מוטי (או כל אחד אחר שאתם אוהבים אבל בעיני מוטי הכי טעים)
אורגנו (רצוי טרי)
כמה עלי רוזמרין אם אתם אוהבים (רצוי טרי)
שום כתושה או לפחות קצוצה
לפיצה:
גבינות מגוררות או כדורי מוצרלה
עלי בזיליקום טריים
הכנה:
מטגנים את הבצל בשמן הזית עד שמזהיב היטב (אני אפילו אוהבת קצת שרוף) ומצננים
מעבירים את העגבניות המרוסקות לכלי עמוק ומוסיפים את כל חומרי הרוטב
מעבירים למקרר עד למחרת.
סוף סוף פיצה
למחרת, מדליקים את התנור על החום הכי גבוה ואם יש לכם אבן, זה הזמן להכניס אותה לתנור.
מוציאים את הבצק, נותנים לו להתחמם קצת בטמפרטורת החדר ובנתיים, טוחנים את הרוטב עם בלנד מוט.
כשהרוטב מוכן והגבינות מחכות על השיש ופותחים כל פעם קצת בצק.
הבצק כאמור דליל מאוד ולכן אם יש אבן בתנור, מוציאים אותה בזהירות ויוצקים עליה קצת בצק, בזהירות רבה על האצבעות משטחים אותו, מורחים מעט רוטב, מעל הרוטב אני קורעת את עלי הבזיליקום הטריים ומעליהם מפזרים גבינות ותוספות אם רוצים, ומחזירים מייד לתנור. בהתחלה זה קצת איטי ומסורבל אבל בהמשך מתרגלים.
אם אין אבן, מכינים מראש תבניות תנור עם נייר אפייה משומן בנדיבות רבה בשמן זית, יוצקים כל פעם קצת בצק על הנייר המשומן, מורחים קצת רוטב, עלי בזיליקום, מפזרים גבינות ותוספות ולתנור הלוהט.
אבן או תבנית- תמיד לתחתית התנור.
את עלי הבזיליקום אני מעדיפה מתחת לגבינות ומעל הרוטב או אחרי האפייה טריים וקרירים על הפיצה הלוהטת.
תהנו!
