המתח סביב השאלה באם אצטרך לעבור ניתוח נוסף, הטריד את מנוחתי , ובעיקר לא סייע להתמודדות עם הכאבים ואז התקבלה השיחה המשמחת מהאונקולוגית שלי, דוקטור גולדווסר, לפיה שוחחה עם המנתח שלי – פרופסור שבתאי, ומסר לה שהסיבה שלא נגע בגבול המעורב הייתה כי היה קרוב מדי לעור, וכי אין צורך בניתוח נוסף כיוון שטיפולי הקרינה עצמם יטפלו בגבול הזה ויכחידו את התאים הסרטניים שבו.
אין ספק כי הייתה זו הקלה מרובה, עתה נותר רק לדעת האם אזדקק לכימו או לא.
ואז הגיעה השיחה הנוספת לאחר מספר ימים לפיה תוצאות בדיקת האונקוטייפ הראשון שנשלח למעבדה טובות מאוד ולפיה אני לא צריכה כימו.
ושוב המתנה מורטת עצבים של כ – שבועיים וחצי, כמעט שלושה בהם אנו נאלצים להמתין לתוצאות האונקוטייפ השני ואנו בחוסר ודאות .
לבסוף התבשרתי שגם התוצאה השנייה יצאה תקינה ולכן איני צריכה לעבור כימותרפיה !
כל שנותר עכשיו הוא להתחיל את טיפולי הקרינה, לאחר מכן טיפול אנדוקריני (אנטי-הורמונלי) ואז זריקות לדיכוי פעולת השחלות, ממש Piece of cake !
אז זהו, שממש לא, אבל היי, לפחות אין כימו !
