אילו הייתי מירי רגב…

אשתי מדי ערב מבלה בחיפוש אחרי חופשות וטיסות.
ויש הצעות. קוסמות ממש.
אבל – גנים, כבישים, משרד, לקוחות, עובדים, טלפונים, לחצים. תקציב בסופו של דבר. לא פשוט.

אילו הייתי מירי רגב, הכל יכול להיראות אחרת…
אילו הייתי יכול לטוס על חשבון מירי רגב, כפי שמירי רגב טסה על חשבוני…

בעוד חודש וחצי בריו המשגעת ייפתחו המשחקים האולימפיים. אוסיין בולט עדיין בספק, אבל מירי רגב תהיה בברזיל. האם יש לה מה לעשות שם? אולי. יומיים. הרי יש לה משרד לנהל. "התרבות והספורט". בארץ. אבל גם למירי רגב מגיע קצת חופש. והיא תהיה בריו. 22 (עשרים ושניים) ימים, מתוכם 12 (שניים עשר) על חשבוני וחשבונכם ועוד עשרה על "חשבונה". כמעט. כי הרי בלי הוצאות טיסה זה לא בדיוק "על חשבונה".
אגב, גם מנכ"ל המשרד וראש מטה השרה יהיו שם. בעצם, גם להם מגיע חופש על חשבוני וחשבונכם.

אבל ריו זה לא עכשיו. ריו זה בעוד חודש וחצי.
ומה נעשה בינתיים? אילו הייתי מירי רגב…
בינתיים השרה המעופפת תצטרף למשלחת ראש הממשלה לאפריקה. למסע, שיעלה למשלם המסים הישראלי לא פחות מ-28 מיליון ש"ח. להעמיק את קשרינו התרבותיים הרחבים עם אוגנדה. ואולי גם לסגור עסקת ייבוא רצים קנייתיים לארץ. אהה..כן. גם ספארי. אגב, הרי גם למירי רגב מגיע חופש. על חשבוני וחשבונכם.

אגב, אילו הייתי מירי רגב, הייתי אולי קופץ מעבר לים, לארה"ב. ייתכן והייתי מאתר שם מועמד סביר לשר הספורט.
בעצם, לא. כי הרי אין למעצמת הספורט הגדולה בתבל משרד הספורט. כי כשיש ספורט, לא צריך שרים.