חזרתי היום ממפגש נטוורקינג של הקבוצה שאני מנהלת בתחושה קשה של אכזבה עצמית. כבר כמה ימים אני שוקלת להחליף את קטע ההצגה העצמית הקבוע שלי ויצא ככה שעד הבוקר לא באמת הצלחתי להגיע לקטע חליפי שאני חיה אתו בשלום, אז החלטתי פשוט לזרום ולראות מה יהיה.
הצגה עצמית במפגש נטוורקינג נמשכת דקה בדיוק. דקה שבה אני צריכה לספר על עצמי ועל העסק שלי בצורה כזאת שתוביל את שאר המשתתפים לפואנטה. מה זאת אומרת פואנטה? זאת אומרת שהם יידעו מה אני מבקשת מהם לעשות כדי לעזור ולקדם את העסק שלי. למשל עם איזה אנשים לחבר אותי, ואת מי להפנות אליי כלקוח פוטנציאלי. זה נשמע מעט זמן דקה, אבל יש הרבה טכניקות ואנשי מקצוע שעוזרים ללמוד איך לעשות את זה בצורה טובה ואפקטיבית.
בתור יועצת תדמית עסקית, אני יודעת בדיוק ממה מורכבת התדמית המקצועית שלנו וכמה היא חשובה. אני יודעת לדקלם לכם את מאפייני התדמית המקצועית בעיניים עצומות, יכולה לאבחן תדמית מקצועית בעייתית של אחרים, וברור לי מאוד איך 7 שניות של רושם ראשוני יקבעו למישהו את גורל העסק. יותר מזה – הקטע הקבוע שלי להצגה העצמית מדבר בדיוק על זה, על החשיבות של רושם ראשוני.
והיום נכשלתי.
היום הגעתי לא מוכנה, בתחושה ש"יהיה בסדר" מבלי לקחת בחשבון כמה זה ירגיש חרא שבזבזתי את הזמן שלי ושל כל השאר.
דקה לפני שקמתי לדבר עוד היתה לי תחושה שאני לגמרי על זה, שאני מסוגלת להרים דקה מקצועית ככה בשליפה מהמותן, ושיש לי כך וכך נושאים שאני רוצה להזכיר תוך כדי ובסופם להגיע לפואנטה שהיא – הפעם תפנו אלי אנשים שמחפשים עבודה או קידום בחברה.
כשהגיעה הדקה שלי התרוממתי בביטחון, והתחלתי לספר על חברה שפגשתי בסופ"ש שבדיוק מחפשת עבודה, ועל כמה שהשיחה איתה גרמה לי להבין שתדמית עסקית זה דבר חשוב. בשלב הזה כבר התערבבו לי כל הנושאים במוח, אבל זה הרגיש כאילו יש לי עוד מלא זמן, אז המשכתי להסביר שכולם דוחים את חיפוש העבודה לאחרי החגים, כי היה לי רעיון להגיע לזה שכדאי להתכונן מראש ולבנות תדמית עסקית מדויקת כדי לצאת איתה לדרך לאחר החג וכו'.
בפועל בכלל לא הגעתי לזה כי השעון צלצל והדקה עברה ואני נותרתי עומדת מבולבלת עם הסיפור שאינו נגמר ובטח ובטח שלא היתה לו פואנטה.
ואז חזרתי למקום שלי וכעסתי על עצמי.
הכי הרגיז אותי שאני יודעת! אני יודעת כמה חשוב לשדר את המקצוענות שלנו, ולהעביר מסר מדויק, ואני גם יודעת לעשות את זה.. אז בשבילי ליפול בנקודה כזאת ,זה משמעותי ומתסכל.
ועוד יותר מתסכל היה להודות בפני עצמי שנכשלתי. כי בינינו, אף אחד לא אוהב להיכשל ובטח לא לסחוב את המשא הכבד שיורד אח"כ על הכתפיים בדמות הלקאה עצמית, הטפות מוסר ("אם היית עושה ככה אז..") ואצבע מאשימה. לא כייף בכלל.
רושם ראשוני זה באמת אחד הדברים שהכי חשוב להשקיע בהם כשעובדים על תדמית עסקית.
היום לוקח לאנשים משהו כמו 7 שניות להחליט הרבה מאוד החלטות ביחס לאדם שעומד מולם, ועל בסיס ההחלטות האלה התת מודע שלהם יקבע האם עברנו או לא עברנו את "מבחן הכניסה" שלהם. וזה נכון לגבי כל מפגש, גם עם קולגות ומשקיעים ומנהלים ולקוחות וכל אחד.
התדמית העסקית שלנו מורכבת מכמה מאפיינים, ולא רק לבוש והופעה חיצונית (בהם אגב בהחלט השקעתי, הגעתי מצוחצחת ומטופחת ולבושה בהתאם). גם ההתנהגות שלנו קובעת, וגם התקשורת והמסרים הבלתי מילוליים קובעים.
היום למשל אולי קיבלתי ציון טוב בהופעה חיצונית אבל לגמרי מספיק בקושי בתקשורת והצגה עצמית, וזה בהחלט השפיע על מה שקלטו ממני ועל הרושם הכללי שיצרתי על עצמי.
(אוף, כן. זה עדיין מבאס אותי לחשוב על זה).
*
אם נחזור לרגע למפגש העסקי שלי, אחרי כמה דקות, כשנתתי לזה קצת לשקוע, ואחרי שקרן זרקה לי שזה "לגמרי שלי", היה לי ברור שאני לוקחת את זה כשיעור.
והנה השיעור שלמדתי היום –
להיות תמיד מוכנה.
גם כשאני רוצה לזרום, כדאי שתהיה לי פואנטה ברורה ואת זה צריך להכין מראש.
כשאני מוכנה אני רגועה ומקצועית וממוקדת. ורואים את זה.
כשאני רגועה ומקצועית וממוקדת אני מקדמת את העסק שלי בצורה אפקטיבית, כי אני יוצרת רושם ראשוני חיובי.
רושם ראשוני מורכב גם מדפוסי התנהגות ותקשורת ואסור לזלזל בהם ולזנוח אותם, גם לא בעבור חצאית עיפרון וחולצה מכופתרת. כל המאפיינים יחד יוצרים את התמונה המושלמת.
כשהסנדלרית הולכת יחפה ממש לא נוח לה וזה לא שווה את השריטות! (לפחות במקרה שלי)
בקיצור, שיהיה חג שמח,
ותהיו טובים לעצמכם.
כבר ביקרתים בעמוד העסקי שלי? כי ממש נחמד שם, בואו להגיד שלום.
