שיעור מדרגה, בערך שניה אחרי שסיימתי קורס מאמני סטודיו, אני על תקן של מורה מחליפה. ערב קודם המורה שלי, התקשרה וביקשה שאחליף אותה, ואני – כנגד כל שיקול דעת הגיוני, אמרתי כן. בכל זאת לא כל יום אני מקבלת כזו הזדמנות.
הסטודיו מלא בנות, השיעור מוכן, את הקומבינציה תרגלתי מיליון פעמים, וכל מה שנותר הוא לשים מוסיקה ולצאת לדרך. ואז זה קורה. פחד קהל. אני על סף עילפון מרוב התרגשות. דופק על 200, הפה יבש הלב שלי דופק כל כך חזק שיש מצב שהוא יצא מהחזה שלי.
אני מתחילה ללמד, ואז – בלאק אאוט! המח ריק. לא זוכרת כלום. עומדת במקום וקופאת.
משותקת מול הכיתה, אני לא מצליחה אפילו להתעשת ולהגיע אל המחברת שמונחת בצד ובה השיעור כתוב ומתועד. אני עומדת שם חסרת אונים ורק מתפללת שהאדמה תפער לרגע את פיה ואני אבלע לתוכה. הבנות מתחילות לעזוב את השיעור אחת אחרי השניה ואני עומדת שם ורוצה למות. תכל'ס? גם אני הייתי הולכת.
אני חוזרת הביתה מובסת ומבואסת וכל מה שאני רוצה זה להכנס לתוך המיטה ולהשתבלל.
"למה אני צריכה את השיט הזה?" אני שואלת את עצמי. "זה פשוט לא בשבילי!". אני מכניסה את תעודת המאמנת עמוק לתוך המגירה, וחוזרת לחיים הרגילים שלי.
העבודה הרגילה שלי היתה בחברה למכשור רפואי. עבדתי במחלקת השיווק, הפעלתי 30 מפיצים בכל מיני מקומות בעולם, נסעתי לחו"ל, לכנסים, לתערוכות, ועדיין יצאתי הביתה בזמן להוציא את הילדים מביה"ס.
השנים עברו.
אני כבר מנהלת השיווק והמכירות הבינלאומית בחברה. לכאורה, כל מה שאי פעם חלמתי עליו. הטייטל, המשכורת, התנאים, הנסיעות לחו"ל… אבל לא כיף לי יותר. ממש לא כיף לי! למעשה אני הולכת כל יום בוכה לעבודה וחוזרת משם בוכה. אני יודעת שאני חייבת שינוי, אבל אין לי מושג מה אני רוצה לעשות בחיים. אני רק מבינה שכזה אני לא רוצה יותר.
יום אחד נשבר לי.
שמתי לבוס את המכתב על השולחן והתפטרתי.
במשך 6 חודשים חיפשתי את עצמי. ניסיתי להבין מה בא לי לעשות בחיים. שיחקתי עם כל מיני רעיונות, לקחתי כל מיני קורסים ובעיקר הלכתי לים והתאמנתי כמו משוגעת.
עד שיום אחד פגשתי ברחוב את זה שהיה פעם אהבת חיי. ראיתי אותו מרחוק ולא הייתי בטוחה שזה הוא.
השנים הוסיפו לו עוד כמה שערות לבנות, אבל הוא עדיין היה חתיך הורס.
מכירים את הסיפור על זאת שיוצאת לדייט ראשון עם בחור חתיך טילים, אבל הדייט הולך גרוע והיא לא מבינה למה היא בכלל רצתה לצאת איתו? הם הולכים כל אחד לדרכו וממשיכים לחפש את אהבת חייהם.
אחרי 10 שנים הם נפגשים שוב, הוא עדיין חתיך טילים, והיא מחליטה לתת לזה עוד צ'אנס. הם מתחילים לצאת, והפעם זה אחרת. זה בול מה שהם חיפשו. האהבה מנצחת והם חיים באושר ואושר עד היום הזה.
זה מה שקרה לי.
רק שהחתיך שלי היה הספורט. והפעם ידעתי שזה זה!
(צילום: ערן ירדני)
קיבלתי הזדמנות שניה, והתאהבתי כמו שלא התאהבתי מעולם! שחררתי את כל המעצורים, וידעתי שאני אעשה הכל כדי שזה יעבוד.
חצי שנה אחרי שעזבתי את ההייטק, הוצאתי את תעודת המאמנת מהמגירה, ניגבתי ממנה את האבק שהצטבר עליה, השלמתי עוד כמה הסמכות, וחזרתי לעמוד מול כיתה. מתגברת על הפחד, מנסה ומתנסה, טועה ומתקנת, אבל כבר מבינה שמדובר פה באהבת חיי ושהפעם זה לנצח!
האהבה שלי ואני חוגגים כבר 3.5 שנים של זוגיות בעסק עצמאי. לפעמים הוא מעצבן, לפעמים הוא מתסכל, אבל רוב הזמן הוא ממלא אותי אנרגיה, גורם לי לעוף ועושה אותי מאושרת כמו שרק אהבת אמת יכולה לעשות!
מוזמנים לעקוב אחרי:
