זו השנה השניה שנפל בחיקי הכבוד להמשיך את הפרוייקט של מירב מלמד ולהרים את משלוחי המנות הקהילתיים שלנו.
הכללים הם פשוטים – לא מגלים מי שולח למי, עד שמגיע המשלוח. כדאי להשתדל שיגיע עד פורים. רצוי להיפגש אבל אפשר גם לשלוח. המשלוח צריך להתאים למקבלים ולשמח.
זהו. אלו הכללים כולם.
והקהילה כולה, על כל גווניה, משתתפת.
בקהילת הבלוגריות יש גברים, טבעונים, צמחונים, שומרי כשרות, אלרגיים, כאלה עם דיאטות סופר מסובכות שמבקשים ללא אוכל בכלל, חובבי ספר, אוהבי תאטרון, בשלנים בחסד, וכאלה שהמטבח רחוק שנות אור מהם.
כל אחד מביא את הייחודיות שלו למשלוח. וכל אחד לומד את הענק אליו הוא שולח. מה ישמח את הבלוגרית שתקבל. מיהם בני המשפחה שלה. מה המגבלות שבהם היא תוכל להנות מהאוכל. האם כדאי לשלוח משהו מהעסק שלי כעצמאי.
מאחורי הקלעים עומדת המארגנת ומרגישה כמו פיה טובה, המרבה שלום ואהבה בעולם. מושכת בחוטים ודואגת שהאחת תהיה בבית, והשניה תספר מה גיל ילדיה, והשלישית תפרט למה בדיוק יש אלרגיה בביתה.
הפרוייקט הזה כל שנה מאפשר להכיר מקרוב שני בלוגריות. אחת שמקבלת ממך. אחת שאת שולחת אליה. ונוצרות ממנו חברויות וחיבורים. באקראיות המוחלטת של ההגרלה נוצרת הזדמנות לקהילה ללמוד עוד קצת על עצמה. להתחבר בעוד אינספור חוטי נתינה והשקעה.
השנה, הפרוייקט נפל על ימי בית הספר "פשוט לבשל" בשת"פ של סלונה ודורות מה שאמר שהיו המוני בלוגרים חדשים שהתקבלו בזכותו בברכה לקהילה. ומצאו בה את מקומם בזכות סיפתח מחמם לב של קבלת משלוח מנות, ושליחת משלוח.
ובסופו של דבר, כשאנחנו משקיעים במישהו, אנחנו ממש אוהבים אותו. וכשמישהו משקיע בנו, אנחנו אוהבים אותו בתמורה.
וכך, יוצרים אחדות. לא בתמימות דיעות. אלא בהענקה הדדית. בשימוח הדדי. בתמיכה זה בזו.
