נשמה שלי, השבוע היית בן 4.
בחרתי לפתוח את הבלוג שלי דווקא איתך. אתה מסמל עבורי בן אדם טהור ושלם.
עדיין לא אמרו לך מה "מותר" ומה "אסור" (טוב, בעצם כבר התחילו, אבל עדיין לא אמרו את הכל), עדיין לא
נשבר לך הלב (אם לא נחשיב את יולי שתמיד שואלת איפה אתה, אבל כשאתם נפגשים ואתה ורוצה להיות איתה היא עושה עצמה כאילו אתה אוויר בשבילה), עדיין לא הכניסו בך את כל סוגי הפחדים (וואוו הלוואי עליי לא לפחד לטפס על עצים, לא לפחד מג'וקים ולא לפחד להיפגע…)
אתה מתנהל בעולם לפי מה שאתה אוהב ("אני לא אוהב צבע כחול"," אני אוהב סטייק")
אתה עושה רק מה שבא לך ("לא בא לי אח קטן" – אגב, למרות ההצהרות אתה אח מדהים)
עוד שהיית בן שנה ורק התחלת לדבר לימדת אותי שיעור חשוב – שלפעמים כדי להשיג את מה שאתה רוצה, לא צריך דבר מלבד להגיד "את זה" (או ליתר דיוק -"אדזה" בשפתך) ואז זה פשוט קורה.
אתה (עדיין) לא צריך לעבור תהליכים, אתה מי שאתה, ילד אהבה. הולך בעולם בידיעה שאתה אהוב, בידיעה שאם משהו לא בסדר, אמאבא יסדרו. למזלי אתה עדיין מסכים שהדודה שלך (אני!) תנשק אותך ואני אכן מנצלת את העובדה הזאת כאילו אין מחר..
אני, במרומי שנותיי, כבר נשבר לי הלב, טיפחתי הרבה פחדים ואגו, עברתי תהליכים, נפטרתי מפחדים ורכשתי חדשים, הסתכלתי לאגו בעיניים והצלחתי להקטין אותו הרבה פעמים
אני מסתכלת עליך ואומרת לעצמי, מה אם הייתי מתנהלת בעולם כמוך? עושה רק מה שאני אוהבת, לא עושה שום דבר שאני לא רוצה (או מה ש"לא בא לי"), משנה את דעתי בהתאם למזג האויר, מאמינה שהכל יהיה בסדר תמיד כי יש מי שדואג לי (אמאבא בשבילך, אלוהים/היקום בשבילי), משיגה כל דבר שאני רוצה רק מלהצביע עליו, נותנת ומקבלת אהבה ללא תנאי.
והכל בלי פחד. בלי מחסומים. בלי אגו.
אני מבטיחה לעצמי היום, להשתדל לעשות בעיקר דברים שאני אוהבת ולנסות להאמין שהכל יסתדר בסופו של דבר כי אמאבא ואלוהים אוהבים ודואגים לי.
אוהבת מאוד
דודה איה
