"אחותנו הקטנה", סרטו של הבמאי היפני הירוקאזו קורידה.
דרמה יפנית, שונה, עדינה ושקטה.
שלוש אחיות מתוקות, סאצ'י, צ'יקה ויושנו, שונות זו מזו באופיין ויחד עם זאת כה דומות בדברים מסויימים. הן מתגוררות יחד, בבית יפני מקסים מוקף עצי חורש וצמחיה פראית במרכז יפן.
אביהן נטש אותן בילדותן ואמן שלא יכלה להתמודד עם עזיבתו הפכה לממורמרת, קשה וקורבנית וכמעט שלא גידלה אותן.
סאצ'י, הבכורה, קיבלה על עצמה לגדל את אחיותיה בשנים האחרונות והן הפכו לקרובות מאוד. מכינות ארוחות יחד, מספרות אחת לשנייה סודות מתוקים, חולקות אהבות ואף אכזבות וגם רבות לעיתים.
האחיות משכילות, מפתחות קריירות, עובדות למחייתן ונראה שדבר לא חסר להן. שגרת חייהן המתגלה בסרט, גורמת לנו להתחבר אליהן ולהיות חלק מהן, ואנו מבינים בצער כמה חשובה אהבת ההורים, כמה חשובה אהבת אם לביתה וכמה זה חסר בחיים וגורם למועקות וקשיים כשאיננו.
כשהאב נפטר הן נוסעות לכפר בו התגורר עם משפחתו החדשה, על מנת להשתתף בלוויה. שם הן פוגשות את בתו, אחותן למחצה, סוזו. סוזו מתגלה כנערה ביישנית, מתוקה וחיננית. קשר עדין נרקם בין האחיות כבר במהלך ההכרות והן מזמינות את סוזו לחיות איתן בביתם. סוזו הביישנית נענית בשמחה להזמנה ואנו למדים שגם היא עברה שנים לא פשוטות בהן טיפלה באביה החולה וגידלה את עצמה לאחר שאמה נפטרה.
הסרט מציג את תרבות יפן במיטבה. המשחק מעולה, הקידות האחד כלפי השני מביאות עימן רוח של כבוד מסוג אחר, הצילומים ברחבי העיר נהדרים. פשטות שמחה שולטת בכל, עצי דובדבן ושזיפים נגלים כמעט בכל סצינה ובמיוחד מרהיבים הצילומים בקטע בו סוזו וחברה מביה"ס המאוהב בה רוכבים על אופניים בשדרת העצים הוורודה והססגונית ואין שמחים מהם.
הסרט נוגע רבות במשפחה היפנית, במעמדות החברתיים, כאב האחות הגדולה שבדומה לאב רוקמת יחסים עם גבר נשוי אך משכילה להיפרד ממנו ובוטחת בעתידה. זו גם הנקודה בה מבינים כמה האחות הקטנה, סוזו, נושאת על גבה את קלון אמה שהלכה עם גבר נשוי, אביהן המשותף.
האחיות בנדיבותן וחכמתן אוסרות עליה להרגיש אשמה ובכל הזדמנות מסבירות לה שהיא האחרונה האשמה בדבר ובעצם אין אשמים.
אהבת האדם במלא הדרה, הנדיבות והכבוד ההדדי בין האחיות ובין אנשים נוספים בסרט כמו הדודה וחברת המשפחה החולה, בעלת המסעדה, שמאוד אוהבת את האחיות ומותה מביא עמו את ההבנה כמה החיים והמוות גם יחד, מכילים צניעות, חיות ונדיבות, מרגשים מאוד.
לקראת סוף הסרט נעשה תיקון ביחסים בין האם ובתה, בסצינה מרגשת בה האם מתקרבת לסאצ'י, הבת הבכורה, והן מבלות יחד זמן משותף בקבר הסבתא ובשיחה אינטימית וקרובה בדרך חזרה לביתן.
הצפייה בסרט הרגישה והזכירה לי צלצול פעמונים עדין. פשטות, שמחה ועונג צרוף.
קרדיט צילומים: אידיבי – מאגר הידע לקולנוע ישראלי ועולמי .
www.edb.co.il