כשאנחנו ילדים אנחנו מבינים ורואים את התמונה הקטנה ובעצם זה מה שמשאיר אותנו ילדים.
כמו שכתבתי בפרק א יש לי תאומה וההרגשה שבכלל תאומים זה משהו אחר זה מהות ושיכות אחרת בעולם
אתה נולד כשאתה כבר שייך למשפחה כי יש איתך כבר אח/ אחות
מצב שבו הילדים הבכורים כשנולדים לבד יש תקופה שהם לבד וכנ״ל האחרונים זה מעצב אותך שונה.
אז אחרי שנולדנו מוקדם מהצפוי שכבנו אינקובטורים כל אחת לבדה אחרי תקופה של 9 חודשים של יחד
אני שכבתי כי סרבתי לעלות במשקל בצורה עקבית והתנדנדתי
ואחותי עברה כמה ניתוחים שהאטו את ההתקדמות שלה על המצב המוחי שלה אף אחד לא סיפר להורי למרות שידעו כבר בזמן הלידה
אז אחרי תקופה לא קצרה של שלושה חודשים + הגענו לביתינו החדש לא ביחד כל אחת לפי קצב ההתקדמות שלה
ופה אני השגתי אותה בפעם הראשונה בחיי (היא נולדה לפני) שגם לא תהיה האחרונה
עם הזמן ותקופת התפתחות הורי מבינים שמשהו לא כשורה בהתפתחות של אחותי, הרי מולה נמצאת ילדה נוספת שמתפתחת כרגיל.
ומאותו רגע ששתינו הגענו הביתה דרכינו לא נפרדנו והינו יחד עד גיל 21
המשמעות היתה שחיי כבר לא יהיו כמו שאר הילדים.
אם קראתם עד כאן // פרק ב
תודה