מאז שאני זוכרת את עצמי היו לי שני תחומי עניין עיקריים, שתי אהבות שמילאו אותי במקומות שונים. תחום הכושר/ריקוד ותחום האומנות. הייתי בכל חוג אפשרי.
כילדה חלמתי שכשאהיה גדולה אלמד ב"בצלאל" בית הספר הגבוה לאומנות, כבר אז, ההורים שלי עשו הכול כדי להגשים לי את החלום. להפוך חלום למציאות ורשמו אותי לקייטנת "בצלאל" בחופשות בית הספר. אומרים שכל הדרכים מובילות לרומא – אז אני את לימודי התיכון סיימתי במגמת גרפיקה ואומנות מוגבר ובצבא הייתי גרפיקאית שרטטת, כך שכל הדרכים הובילו לשם, ל"בצלאל". התקבלתי ללימודי אנימציה.
איך אני אתפרנס? חשבתי, על כן במקביל לשנה א' ללימודי נרשמתי גם ללימודי תעודה ב"מכללת וינגייט" בקורס למדריכות אירובי ועיצוב ומיד בתום הקורס, התחלתי להדריך בכל סטודיו שקיבל אותי.
בתום שנה א' ללימודי קרתה תפנית משמעותית בחיי, היה זה מותו של אבי שהיה מאוד קרוב אלי ודמות משמעותית בחיי. הוא נפטר ממחלת הסרטן שגברה עליו כשהיה רק בן 53 ואני בת 21, גיל מאוד חשוב לבניית האישיות והגג שהיה מעלי נפל.
זו הייתה נקודת תפנית משמעותית בחיי. אם אין גג אז אני יכולה לעוף והכי רחוק וגבוה שאפשר. יצאתי למסע בן שנה של חיפוש עצמי, עפתי הכי רחוק שיכולתי אוסטרליה, ניו-זילנד, תאילנד ויפן.
כשחזרתי לארץ הבנתי שהאנימציה זה נחמד אבל מה עכשיו? אין עבודה בתחום. חזרתי לספסל הלימודים והפעם לימודי עיצוב תעשייתי ב"שנקר". "קורס טייס" קראו למחלקה הזו. לקח לי 5 שנים התואר. במשך כל שנותיי כסטודנטית עבדתי אך ורק בתחום הכושר. בסיום לימודי עבדתי בנוסף לכושר גם בעיצוב חנויות וחלונות ראוה אבל מיד הבנתי שאני רוצה להיות הכי טובה במשהו אחד ובחרתי בעולם הבריאות.
לקחתי את התחום והמקצוע כדרך חיים ומטרה אחת עמדה לנגד עיניי, לעזור לאנשים לקום בבוקר עם חיוך, לשנות להם את החיים. לעזור לנשים לשים את עצמן במרכז.
לא סתם אומרים "שתי לידות לו לאדם – אחת שלא מדעתו ואחת מדעתו.." (הרב אלימלך בר שאול)
התחתנתי כשהייתי בהריון ואז הגיע לה הלידה, לא רק שילדתי את בני הבכור ילדתי את עצמי מחדש. החיפוש האין סופי התגבר ותפס עוצמה גדולה ומשמעותית יותר. מה קורה לי? לאן נעלמה אביגיל מקודם? לאן היא הולכת? האם אני מסופקת מהתחום האם מספיק לי לעזור בצורה כזו לאנשים או שיש דרך אחרת, מיוחדת ורווחית יותר? לאן מתנקז כל הידע שצברתי עם שנים? איך מתפקדים עם כל העייפות הזו? הימים היו ארוכים והשאלות היו רבות. שעות של חוסר שינה, כעס על כל דבר פחות או יותר, דיאלוגים אינסופיים עם עצמי ושני הריונות תכופים זירזו את המשבר השני הגדול בחיי , הגירושין.
ממשברים צומחים אמרתי לעצמי, הינה הזדמנות לאורר ולהתמקד בחלומות שלי, הלחץ להצליח להחזיק את עצמי כלכלית ולגדל את ילדי כפי שאני רוצה, גרמו לי דווקא לצמוח ולגדול. הבנתי שבעצם רוב ההוויה שלי חוץ מילדי האהובים, כרגע צריכה להיות העסק שלי והנשים שאני רוצה לעשות להן טוב. לעזור להן להבין שהכל עניין של סדרי עדיפויות בחיים ושממשברים צומחים ושיחד זה כוח.
עוד אספר לכם על כל זה בבלוג הבא
שמי אביגיל קינן , אני בעלת עסק בשם Mommysport עוסק בעולם הכושר סביב האימהות. רוצה להגיע לכמה שיותר נשים בארץ לעזור להן להרגיש טוב ולהיראות טוב. בואי גם את.
https://mommysport.co.il/
!Its all about you
