אבל למה רק לבנות??

הצצתי לתוך חדר הישיבות, בחדר ישבו כמה מנהלים שהכרתי מעבודתי הקודמת. חייכתי ואמרתי שלום לכולם. אחד המנהלים שאל לשלומי ואז פנה לאישה שישבה לצידו שאינני מכירה ואמר לה – זו הדס, היא יוזמת משהו שיעניין אותך, היא מקימה בית ספר לבנות. האישה הסתובבה לעברי ושאלה בפליאה – למה רק לבנות? ואני השתתקתי. בראשי רצו אינספור תשובות, אבל הבנתי שהתפרצתי לישיבה ולא ידעתי אם זה נכון לפרט. משהו בדמות הזו ובשאלה הזו שיתק אותי, אז רק עניתי "זה סיפור ארוך, אשמח להסביר בהמשך". ברגע ההוא איבדתי אותה. יצאתי מהחדר נבוכה ומבולבלת. הרי אני יודעת להסביר בדיוק מה המיזם, אז למה קפאתי.
לאחר מכן הסתבר לי שהאישה הייתה דמות בכירה באחד מעולמות התוכן איתם אני שואפת לייצר שיתופי פעולה והדבר רק דיכדך אותי יותר. בראשי הרצתי פעם אחר פעם את התשובה המושלמת שהייתי צריכה לענות לו רק…

בית ספר לבנות? למה רק לבנות? אלו שתי השאלות שאני שומעת הכי הרבה כשאני מסבירה על היוזמה שלי. בדרך כלל השאלות מלוות במבט מופתע במקרה הטוב, או מלזל וביקורתי במקרה הפחות טוב. זו הנקודה בה אני נושמת עמוק ומנסה לערוך ניתוח מצב – מי הדמות השואלת ומה בדיוק היא רוצה לשמוע. האם השאלה נובעת מעניין אמיתי, יצר סקרנות נקודתי או נימוס. לרוב, אני עונה את התשובה המאד מקוצרת ומבקשת לשלוח חומרים נוספים בהתאם לרמת העניין והרצון של העומד מולי.

אבל כשאני מגיעה עם רעיון חדש, שהוא זר למחשבה של אנשים (חינוך נפרד? מה אנחנו דתיים?) אני חייבת להסביר, לתת את הרקע למה שהוביל אותי לרעיון.

אז למה באמת? בפוסט הזה אני רוצה להסביר יותר את הממצאים שעלו מהקריאה הרבה. אני לא אכנס לפרוט רב ומי שמעוניין, אשמח לשלוח קישורים וביבילוגרפיה.

אם אנסה לרכז את כל הידע שנצבר מהמחקרים אוכל לציין שלושה גורמי השפעה מהותיים המביאים לכך שילד וילדה המתחילים את כיתה א' ברמת מיומנויות, כישורים ושאיפות זהה, יסיימו את התיכון בפערים משמעותיים בכל אחד מהפרמטרים האלה.

1-    מה לומדים ואיך לומדים?

רוב כותבי הטקסטים הינם גברים והטקסטים מדגישים בעיקר את הישגיהם ההיסטוריים של הגברים בבניית התרבות האנושית. . למעשה אנו מעבירים מסר לא ורבלי שדברים שנעשו על ידי נשים בעולם, פחות חשובים ולכן יש פחות צורך ללמוד אותם.
ומה לגבי שיטת הלימוד? מחקרים מראים כי אצל תלמידים ובעיקר אצל תלמידות ישנה הפנמה טובה יותר של חומר כאשר השיטה הלימודית היא קבוצתית המייצרת סביבה של שיתופי פעולה ומרחב בו ניתן להשמיע מגוון רחב של דעות ולאפשר שאילת שאלות הבהרה. קיימת גם חשיבות עצומה להדגשת הפרקטיות של כל דבר אותו לומדים – בעולם האמיתי. ישנם ויכוחים בין החוקרים האם בנים ובנות קולטים ולומדים בצורה שונה את החומר, אז לא אתעכב על זה, אך ללא ספק אם דרך הלימוד תשים פחות דגש על תחרותיות ומהירות ויותר דגש על עבודה משותפת, בה כל מי שבקבוצה אחראי להבנה של כולם, כל מקצוע יוכל לעמוד בפני עצמו ולא להיות משויך מגדרית.

אז אולי הפתרון הוא לשנות את חומר הלימודים? את שיטת הלימוד? למה עדיין צריך להפריד? בואו נבדוק את הסיבה הבאה

2-    גישה לא מודעת של המורה

ברוב המחקרים כאשר נשאלו המורים אם הם נוקטים בגישה שוויונית בחינוך הם השיבו כן מוחלט. אך כאשר נעשו תצפיות על הנעשה בכיתה, התגלה כי גישת המורה (אגב, לא נמצא שוני בין מורה זכר או מורה נקבה) שונה ברוב המקרים ביחס לבנים ולבנות בכיתה. בתצפיות, התגלה שכאשר מורים היו צריכים עזרה בביצוע ניסוי או תרגיל כלשהו, הם קראו לבן ב 80% מהמקרים. המסר הלא מודע שעובר לתלמידה – אין לי מה לעשות בשיעור כזה.  בנוסף, תלמידות נוטות לקבל משוב על ביצועיהן על בסיס רגשי (את מאכזבת/משמחת אותי) יותר מאשר תלמידים, ופחות אקטיבי (בעת בקשה לעזרה מהמורה בתרגיל קשה, תלמידות קיבלו את התשובות ברוב המקרים בעוד תלמידים קיבלו דרבון על ידי שאלות מנחות לגשת לבעיה מכיוון אחר). תלמידות בכלל נוטות לקבל פחות משובים מהמורים, הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית בהשוואה לתלמידים באותה הכיתה. מורים נוטים לפנות יותר לבנים לשם יצירת דיאלוג ודיון, לשמור איתם על קשר עין ולהגיב אליהם (75% מזמן הדיבור ניתן לבנים, יש למורה נטייה לזכור יותר את שמות הבנים וכו'). בנוסף, שבירת חוקי הכיתה (למשל לדבר רק בהרמת אצבע) מתקבלת יותר בהבנה אם נעשית על ידי בנים מאשר אם נעשית על ידי בנות. זוהתה גם השלמה או קבלה של המורים את הפערים במדעים ובמתמטיקה בין המינים.

טוב, תגידו, אז אולי כדאי להשקיע בהכשרת מורים? נכון שהכשרת מורים תעלה מודעות, אך כיוון שהמורים עצמם ממש כמונו חונכו בעולם מוטה, מדובר בתהליך ארוך ומודע שלא מסתיים בסדנה קצרה אחת. מעבר לשתי הסיבות הראשונות שנראות על פניו כאפשריות לטיפול, מגיעה הסיבה השלישית והמורכבת יותר…

3-    גיל ההתבגרות

לקראת סוף בית הספר היסודי מתחיל תהליך התפתחותי פיזי אצל הנערות ואיתו מגיעים אתגרי גיל ההתבגרות. המעבר מילדה לנערה מביא עמו דרישות לא פשוטות, במיוחד בתרבות הנוכחית המאדירה ומנצלת את מיניותן של נשים צעירות. בעולם המחשיב את הרזון כאלמנט של יופי ומיחס למראה ולחזות ערך מרכזי בשיפוט יכולות הנערה, התעצבות גוף האישה בגיל ההתבגרות מפריע והופך את הביטחון העצמי למודעות אישית שלילית. בתקופה זו, מגיעות בעיות של דימוי גוף ובמקרים רבים גם הפרעות אכילה.
המעבר מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים בעיצומו של השינוי הפיזיולוגי והנפשי הזה מטלטל ביותר. זהו מעבר למסגרת חדשה, תובענית, בעלת חוקים חדשים ונורמות חברתיות שונות עלולה לגרום לתחושת בדידות, פיזית ורגשית.

אצל בנים, גיל ההתבגרות והתפתחות הגופנית מתרחש כבר אחרי שלב המעבר לחטיבת הביניים ולכן מאפשר להם להתמודד עם כל מעבר/משבר, בזמנו.
למעשה, בנות נוטות לסבול יותר מירידה בתחושת הערך והביטחון העצמי והסיכוי להתקפי דיכאון עולה (למרות שבנות פחות יפתחו מחשבות אובדניות מאשר בנים). פעמים רבות הן משנות את התנהגותן, הולכות עם ראש מורכן וכתפיים שחוחות ולובשות בגדים המטשטשים את התפתחותן הפיזית.

אחוז גבוה של תלמידות בבתי ספר על יסודיים מתלוננות על הצקות או הטרדות על רקע מגדרי מצד תלמידים, כאשר גישת בית הספר אינה מתייחסת תמיד בכובד ראש הראוי לטיפול בבעיה. נערה צעירה תהסס ללמוד מקצוע הנחשב "גברי" כיוון שתהיה בין הבודדות בכיתה ואז קיים חשש גדול יותר להיחשף להטרדות נוספות.
בנוסף, רוב התלמידות והתלמידים בגיל זה יבחרו במקום שמוכר להם, שהם טובים בו, מאשר במקצוע שיתכן ויגרום להם בושה, או יציג אותם באור בעייתי/לא חכם. כיתה בה ישנו רוב של תלמידים תיתפס כמאיימת על תלמידה השוקלת להצטרף אליה, בלי יכולת להתרכז במהות העניין במקצוע עצמו. גישה זו מביאה לכך שבנות לומדות להצניע ולהוריד את יכולותיהן כשהן נמצאות בקבוצה מעורבת עם בנים, נוטות לוותר על תפקידי מנהיגות, ולפתח תחושה של מסוגלות נמוכה ביחס לאספקטים שונים בחייהן.

נראה שכשבנים ובנות לומדים ונמצאים יחד, ישנה נטייה להעצים את ההבדלים בינם. ישנה התעצמות מגדרית (אפקט הקוטביות של הקבוצה) שגורם לכך שבנים יחצינו את התנהגותם לפי הקודים הגבריים (boys code) ובנות יחצינו את התנהגותן לפי הקודים הנשיים (girls code), כשהם בקבוצה משותפת יותר מאשר שיהיו בקבוצות נפרדות מגדרית.

שילוב שלושת האלמנטים האלה משדר לתלמידות שלנו מסרים סמויים אך משמעותיים – דברו בצורה רכה יותר, הסתירו רגשות כנים, עצרו את דעותיכן, שימו לב למראה שלכן והחביאו את האינטליגנציה שלכן. כלומר, אנו משדרים להן, אתן "שוות פחות" מהבנים.

אז מה עושים?

הבאתי לפה את הסיבות שגורמות לפי המחקרים שקראתי לפערים משמעותיים בין תלמידות לתלמידים. על זה יש הסכמה פחות או יותר אצל רוב החוקרים. אי ההסכמות באות לידי ביטוי כשבוחנים את דרכי הפעולה האפשריות להתמודדות עם הבעיות שעלו פה. על זה…בפעם הבאה.

ולגבי ההזדמנות שפספסתי בתחילת הפוסט, החלטתי לפנות לאישה הזו ישירות. את הרעיון היא וודאי תזכור, עכשיו אני צריכה למצוא את הדרך לגייס אותה כשותפה לדרך!
להתראות בפוסט הבא