אבא יקר שלי, האם תסלח לי אם אשבור לך את הלב?
זה כל כך כואב לי, אבל אין לי ברירה אבא.
שנים אני מסתירה ממך גיהנום. גיהנום שקוף כזה שרק מי שבפנים יודע שהוא קיים.
אין לי כוח יותר למלחמות עם שדים, להתפרץ עליך בלי להסביר.
אין לי כוח לסחוב כזה תיק כל כך כבד. אבא אולי אני אגואיסטית חלשה. אבל חלשה.
אני חלשה ואני זקוקה לך אבא שלי.
בבקשה תחבק אותי חזק באמת עם כל השברים שלי.
הרבה מהחלקים הצלחתי לחבר בחזרה, אבל אני עייפה אבא.
אני עייפה ממלחמות עם שדים.
זה כל כך רועש להיות בשקט.
אבא, אם לא הייתי חייבת לנוח אולי הייתי מצליחה לסחוב עוד כמה שנים.
ניסיתי לרוץ קדימה, לברוח מהשדים. ללמוד, לעבוד כמו הספר.
אבל אני נופלת, ואין לי אותך לחבק אותי קצת.
אין לי אף אחד. באמת. העונש של מי שבגיהנום השקוף הוא לכל החיים.
מסתבר שסומנתי. כנראה על ידי השטן. זה העונש שלי. אסור להיות יפה.
אני צריכה לשתוק, להגן עליך. אני אפגע בך ותיהיה עצוב בגללי אם אני אגלה לך על הגיהנום השקוף.
לשתוק כי זה אסור.
כי זה ירעיד את הבית. את הנוח. כי הרבה יותר נוח שאת משהו שקט ולא מישהי צורחת.
אני כל כך מקנאה בשאר הילדים שלך שיכולים לדבר איתך פתוח כל הזמן.
ואני כל הזמן עם האשמה הזו שזה יהרוס אותך ויערער הכול.
החיבור שלך בשבילי הוא הכול.
מן דבק כזה שמחבר הכול לעוד כמה רגעים שפויים.
השקט הוא העונש הכי גדול אבא.
העונש הזה רועש כל הזמן ומרחיק אותי ממני ומהיקרים שלי.
לפעמים היית מסתכל עלי ובוכה למה אתה לא מבין אותי ושאתה אוהב אותי.
ואני באותה נקודה הייתי נקרעת לגזרים.
גמרת עלי אבא.
תדע שאתה מחזיק את חיי.
כל כך הרבה פעמים רציתי שקט לתמיד.
לברוח מהאדישות.
אבל זה היה מעציב אותך אבא נפלא שלי.
זה היה גורם לך להאשים את עצמך.
בלי לדעת שאתה המגדלור בחיי.
שלולא אתה. הייתי בוחרת באופציה היותר שקטה.
הגיהנום לא חייב להיות רק שם אבא שלי.
הגיהנום הוא כאן.
אני חיה אותו שנים רבות.
גם אם אני מצליחה להסתיר את זה ממש טוב.
כואב לי להכאיב לך אבא, אין לי כוח כבר.
תסכים לי אבא שלי יקר לספר לך ולשבור לך את הלב?