לא. אבא שלי לא הומו. וזה, לא הולך להיות עוד מסמך אנושי מרגש על היום בו יצא אבא שלי מהארון, אני מתנצלת מראש. מה שכן, עכשיו בטוח מסקרן יותר לדעת מה הקשר בין אבא שלי לארון, בהתחשב בעובדה שלי לא קוראים פינוקיו והוא בטוח לא סבא ג'פטו…
אז נכון, הוא לא סבא ג'פטו, אבל יש קשר מיקרי בהחלט בינו לבין אמא של מרקו, גם הוא בדיוק כמוה, עבר לגור מעבר לים. אמנם הוא לא גר בארגנטינה ואמנם אין לי קוף על הכתף, אבל גם אני, בדומה למרקו עושה את המרב כדי להגיע לביקור. והביקור, הוא גולת הכותרת של הסיפור. הסיפור שאחראי על העומס שמתרחש לי בארון.
אבא שלי גר בקנדה, מדינה שאוחזת בתואר: "המדינה עם רמת החיים הגבוהה ביותר בעולם" מזה מספר שנים. מסתבר שכדי לאחוז בתואר, אחד הקריטריונים שצריך לעמוד בהם זה שעמום קטטוני, מזג אוויר קודר וריבוי מרכזי קניות מסעירים להקלת השעמום, שרק הם בעצמם מעלים את רמת החיים, כאשר מדובר בחיים שלי. חיים שכל תכליתם (סתם! סתם!! סתם!!!) מסתכמת בהעמסת, הפריית והעשרת- ארון הבגדים שלי, או יותר נכון- ארונות.
אז נסעתי, עם מזוודה אחת, וחזרתי, עם שש מזוודות, והבאתי איתי מיליון דברים יותר מידי יפים כדי שרק אני אהנה מהם ואבוי למי שיעז לומר עליי אי פעם שאני אגואיסטית ולא מתחשבת. יש דברים מושלמים, שמלות מטורפות, שחורות וצבעוניות, חולצות מהממות, ריטה כאלו, שרואים את הכתף השזופה, נעליים, שנראות קצת כמו של קוסמים, תכשיטים מפתים והכי שווה כרגיל זה שהכל עד 100 שקלים (חוץ מהנעליים 150 ₪, אבל גם ככה יש רק 3 זוגות).
כמובן שאני לא מקפחת את כל הנשים היקרות שאוהבות להראות כמו סבתות. גם לי יש את היום הזה בשבוע שאני מתחברת ללוק של בת 87 וחצי. אז מובטחים גם פרטי וינטג' איכותיים: ג'קטים, מכנסיים, משקפי שמש, שמלות, חולצות מכופתרות וטריליון מציאות!
אני מחכה לכן, אצלי בבית.
יום שישי 12:00-17:00
יום שבת 15:00-19:00
גרוזנברג 18, ת"א.
קומה 4 דירה 25.