לאחרונה מצאתי את עצמי מנהלת מערכת יחסים אמביוולנטית עם תכנת הניווט – WAZE:
יחסי Frienemy = Friend + Enemy.
מצד אחד, אני שואלת אותו איך לנסוע, ומצד שני אני מתבאסת ממנו כשהוא מטעה אותי. בעקבות סטטוסים שהעליתי בפייסבוק, והתגובות של החברים, החלטתי לכתוב את שיר "האהבה הנכזבת" לווייז בעזרת "חכמת ההמונים".
הייתי לי חבר אוהב
אך כשבלבלת אותי הפכת לאויב.
כמה שחור הוא עולמי
לאן הלכת חבר שלי …
השארת אותי בודדה בצומת מסובים,
כשבפגישה כולם כבר מחכים…
היית לי חבר אוהב… ועכשיו לי אתה אויב. (אורלי כהן)
את דרכיי בלבלת, את חיי הפכת,
צפון עם דרום התחלפו,
דמעות את פני שטפו,
למה זה אכזבתני,
בדרך ללא מוצא נטשתני. (שרית פליין)
הווייז בד"כ נותן תדרוך אדיב,
למרות שאין לו שום קליטה בתל אביב,
מה כבר ביקשתי, לשתות ברוטשילד איזה שוקו חם,
והחבר עוד רגע הוביל אותי דרך הים. (מתן נבון)
ביום שני אמרת לי לפנות ימינה באין כניסה
ואתמול אמרת לי להמשיך ישר לתוך מכבסה (שרון קאהן)
כי לפניך ידעתי לאן אני הולכת ושבה..
אוי ווייז גרמת לי שברון בלב (יעל לנצמן שיפר)
ברחוב ״הצורפים״ אמרת לי ימינה
למרות ששם בדיוק היתה הקנטינה,
ובאמצע כביש סואן לא ליקקתי דבש
כשאתה חישבת מסלול מחדש (אורלי כהן)
אמרת בכיכר לצאת ביציאה השנייה,
רק שכחת לציין שזה לתוך אתר בנייה.
עכשיו יש פנצ'ר בגלגל ובחוץ חם ולח,
הו ווייז אכזר, כוון אותי לאיזה מוסך (מתן נבון)
ליעד המבוקש לא הובלת
למרות שעל כך בשמחה הכרזת (שרית פליין)
אך למרות כל התקלות והבעיות
אמשיך לשאול אותך איך מגיעים לקיבוץ גלויות (שרון קאהן)
