לפני כמה ימים הוזמנתי לדבר ביום עיון של המועצה להשכלה גבוהה שהוקדש לסוגיית ההטרדות המיניות באקדמיה ומניעתן. הכנס אף כלל פאנל בהשתתפות מספר מנשיאי המוסדות, עובדה אשר גררה התפעלות מצד באי האירוע אשר שיבחו את מעורבות ראשי המערכת ואת עצם התעניינותם בנושא. על אף שעם רובם אנחנו עובדים באופן צמוד ביום יום בקידום היבטים של השכלה גבוהה, הפעם בחרתי לשים את הנימוסים בצד והחלטתי להציב מראה בפני אלה שיכולים לעשות את השינוי הלכה למעשה אבל בוחרים שלא לעשות כלום. אז שלפתי מהתיק מראה, אמיתי לגמרי, וביקשתי מהם להביט בבבואה שלהם, ולשאול את עצמם טוב טוב מה הם באמת עושים כדי להילחם בתופעת ההטרדות המיניות באקדמיה.
אני יודע מה אנחנו, הסטודנטים, עושים מול כל הגורמים הרלוונטיים, בקמפוסים ומחוץ להם, כדי לעקור את התופעה הארורה הזו מהיסוד. מה אנחנו עושים כדי לספק לסטודנטיות וסטודנטים, לאנשי ונשות סגל מרחב בטוח בקמפוסים. למרות שמצאנו גם מספר אנשים נכונים לנושא ברמה האישית, אני יודע שבפועל, המערכת עצמה עסוקה בטיוח ובעצימת עיניים גורפת.
הנה לפניכם רק שורה מצומצמת של צעדים פרקטיים שהסטודנטים בישראל קידמו, חלקם הצליחו לייצר שינוי של ממש וחלקם עדיין נתקלים בחומה בצורה מצד המערכת. למשל, עד לפני מספר שנים, המוסדות כלל לא דיווחו לשום גורם על מספר התלונות שהתקבלו אצלם בגין הטרדות מיניות, ולא היה שום תיעוד לאופן הטיפול ולמסקנות הסופיות. לשם כך יזמנו חקיקה המחייבת את כלל המוסדות האקדמיים להגיש דוח שנתי לוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, ולדווח בפירוט על המקרים שנידונו אצלם. כמובן שהיה קשה לגייס את המוסדות, שבהתחלה טענו שאצלם אין בעיה. עם הרבה מאוד לחץ שלנו, בכל שנה מספר הדיווחים עולה, והדיווחים על התלונות והמקרים מזעזעים בכל פעם מחדש. ועדיין, רבים הם המוסדות שמעזים להגיש מסמך ריק, ולא לדווח כלום.
לא עצרנו כאן. יזמנו פורום בין מוסדי מיוחד למניעה וטיפול בהטרדות המיניות באקדמיה. החלטנו שהדרך ליצירת אמון במערכת חייבת לעבור דרך ריענון דרכי הטיפול בתלונה. חשוב להבין שכל מוסד מטפל בתלונות על הטרדה מינית באופן שונה, לפי תקנון אישי, כאילו מדובר בעבירות שנמצאות תחת עיקרון החופש האקדמי, כמו איחור בהגשת ציוני מבחנים, ולא בדיני נפשות! עד כמה שזה נשמע לא סביר, השופטים בהרכב בית הדין הדן בתלונות על הטרדה מינית, הם בעקיפין קולגות של המרצה הנילון. שיפוט אובייקטיבי – זה לא. מה גם שבמקרים בהם החליטו על הפסקת עבודתו של איש סגל שנמצא אשם, הוא עובר ביתר קלות ללמד במוסד אקדמי אחר, מבלי שהמידע הזה עובר הלאה יחד איתו.
מפגשי הפורום בו השתתפו נציגות סטודנטיות לצד נציבות מהמוסדות, הולידו שורה של המלצות, ביניהן יצירת תקנון משמעתי אחיד וייעודי לטיפול בתלונות על הטרדה מינית במוסד הלימודים, כמו גם שינוי הרכב השופטים בבית הדין, וכלילת שופט אובייקטיבי חיצוני למוסד ואף שילוב של סטודנטים בוועדה השופטת. כי יש מה לעשות. המערכת מצידה בוחרת לעצום עיניים, לטייח ולקוות שגם את המקרה הבא יטאטאו מתחת לשטיח, כקודמיו.
אנחנו באנו לקראת המערכת, עשינו את העבודה הקשה והשחורה, יצרנו חקיקה, התייעצנו, חקרנו, והצענו דרכי פעולה. לצערי, ליושבים במגדל השן נוח מדי מכדי לעשות צעד לקראת הסטודנטיות ונשות הסגל שלהם, לקראת השינוי. אין לי תשובה טובה לשאלות תמוהות כמו איך שופטים מקרים של השפלה ותקיפה חמורה בוועדה שהכשרתה היא לסוגיות אקדמיות נטו? איך מאפשרים לקולגות לשפוט את עמיתיהם? איך השקט סביב סוגיות הטיפול נותר בעינו ואינו מדיר שינה מכל ראשי המערכת?
אם המערכת האקדמית מחשיבה עצמה חוד החנית של החשיבה הביקורתית היא צריכה להיות פורצת דרך גם בהיבטים הללו. אל לה להתבייש, אלא כראוי לאקדמיה, עליה להיות מובילת הדרך ולשמש מופת למערכת הארגונית הראשונה שמוקיעה מעליה תרבות כה נלוזה ומעייפת בשכיחות שלה. המלחמה בהטרדות המיניות היא המלחמה של כולנו, ואנחנו הסטודנטים נכונים למאבק. אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד, והמערכת, לצערנו, למרות ימי העיון והמילים היפות, שוב ושוב נכשלת במילוי תפקידה.
** הכותב הוא יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית
