התביישתי. התביישתי לראות הערב את תכנית הטלויזיה The Voice. עד כדי כך התביישתי שהייתי חייבת לשבת מול המחשב ולכתוב לראשונה בחיי בלוג. ואני לא צופה הרבה בטלויזיה. רוב הזמן עסוקה בעבודה או עם הילדים בבית. אבל הערב התרווחתי על הספה הלבנה הנוחה, הבית כבר היה שקט ורגוע, ובמקום לשטוף כלים או לתלות כביסה החלטתי לפנק את עצמי בתכנית טלויזיה טובה. והיא אכן היתה טובה. עד לרגעים בהם מתנגחים המנטורים זה בזה על חשבון המתמודדים ההמומים.
נדמה כי The Voice איבדה את המטרה לשמה הוקמה והפכה להיות במה בה מנסה כל מנטור להוכיח שהוא טוב יותר מאחרים.
הלו….רגע…. הבמה שייכת למתמודדים!
המתמודדים עובדים קשה על הביצועים, מתרגשים ומבצעים את הביצוע הטוב ביותר מבחינתם.
והנה בא מנטור/ית ומיד עם סיום השיר קוטל בלי למצמץ את הביצוע ורומס בשבריר של שנייה את התקווה וההתלהבות של המתמודדים הנרגשים.
למה???
איפה הכבוד למתמודדים? לבני משפחותיהם? לחברים שלהם? לעבודה הקשה שהם השקיעו בהכנה לביצוע? למנטור שעבד איתם?
אין.
אין כבוד לאף אחד, אלא לעצמם בלבד.
בושה. פשוט בושה ולדעתי יש להוריד מהעריכה את הקטעים המבזים ולנזוף במנטורים (מנטורים…. חחחח…. לא המילה המתאימה למירי ואביב).
הרביעיה הנוכחית של The Voice 4 לא מוצלחת. התכנית מטרתה לתת במה לזמרים, תוך כדי ביקורת בונה ומכבדת. לצערי אין זה המצב בקרב המנטורים וחבל שכל אחד מעליב את השני ומנסה להגדיל עצמו על חשבון אחרים.
במיוחד כואב לי על המתמודדים שעומדים על הבמה אחרי ביצועים מדהימים ונאלצים לספוג מילים פוגעות ומעליבות רק בגלל חיסולי חשבונות אישיים. ואני לא קונה את הסיפורי ה’מנטורים’ “אנחנו חברים מצויינים”. הכל צביעות.
ואחר כך מתפלאים שהשיח בין הילדים שלנו אינו מכבד. נו ברור…. יש להם ממי ללמוד. עצוב.