אז כפי שסיפרתי לכן בפוסט הקודם יומן חיי הפנסיה שלי בסלונה חוזר. ואני חוזרת לסיפורי אמריקה. חייתי במדינה הזאת 32 שנה, והגעתי למסקנה הסופית שאין אין עליהם! הם פשוט אלופים.
לפני שהגעתי לניו יורק שבוע שעבר החלטתי שאני חייבת ״סיבוב הקלטות״ של תוכניות טלויזיה יומיות. בגדול זה דיי פשוט, נרשמים מראש לאתר בודקים איזו תוכנית מועדפת ומחכים לאישור, חייבים לשלוח צילום של הדרכון במקרה שלי עדיף לא של האמריקאי, כי בתכלס הם אוהבים תיירים. אסור לאשר ולהבריז כי ברגע שלא מופיעים נמחקים מהרשימה. כל הגעה מאפשרת שידרוג מעמד לתייר ״מועדף״ עם מקומות ותורים שווים יותר.
את מגיעה לבנין ברחוב 66 מערב ואז מתחילה הסאגה . את מתרגשת קצת . נו בכל זאת , הקלטה של תוכנית חיה, ברשת abc , אבל כשאת בתוך ערימת תורים של אנשים שמחכים להכנס להקלטת תוכנית טלויזיה את מבינה שאת בעצם איזה חייל קטן בצבא היחצנות האדיר של המדינה הזאת.
המזל היה שנתנו לצלם בהפסקות המרובות יצא לי להבחר מבין הקהל כשנשאלנו מאיפה אנחנו הכוונה היתה למבקרים "מחוץ לאמריקה" אז כמובן שקשקשתי שאני מתל אביב,ישראל. חבשתי כובע אדום מצמר, אז הוא כמעט צחק עלי, כי מזג האויר המפתיע והחמים ממש לא תאם את הכובע הצמרי שלי. אבל אני מה איכפת לי .
בכל אופן, שרדנו מירה ואני, ארבע שעות של הקלטות ותורים. הכל בשביל כמה דקות של אבק כוכבים. אני שמחה שיצא לי לצלם את וויפי גולדברג.
דש מניו יורק הסתווית להפליא.
