ככה בין כל האפרוריות שבחוץ, הגשם לפרקים, מחלת החורף שתקפה אותי ואירועי שבוע האופנה, יצא לי להגיע לחנות מדהימה וצבעונית שגרמה לי המון אושר.
אני כל כך אוהבת פריטים מעוצבים, צבעוניים, מיוחדים ואסטטיים. בקיצור, החנות הזאת השאירה עלי רושם נפלא. ולא, זה דווקא לא בגלל שזה סניף של רשת איטלקית (למרות שבדרך כלל דברים בניחוח חו"ל עושים לי את זה) וגם לא בגלל שהקירות בחנות צבועים באדום (שזה הצבע של הקבוצה שלי), פשוט כי הצבעוניות המדהימה הזאת עשתה לי לחייך. כן, ממש ככה, באמצע השבוע הקודר הזה, נכנסתי לפינה קטנה של קשת בענן..
אז אם כבר צבעוניות, אמנם ידוע שאני לא מהמתלבשים היותר צבעוניים שקיימים ,ואני לא חושבת שאי פעם הייתי כזו, אבל תמיד הערצתי את אלה שמסוגלים לכך. שילובי הדפסים (שעד היום קשה לי איתם), שילובי צבעים בולטים וזועקים – כל האנשים האלה שלא מתביישים שישימו לב אליהם, שאולי אפילו ידברו עליהם, אלה שפשוט לובשים את מה שיפה בעיניהם ואין להם שום צורך ועניין בחוו"ד נוספת – כל אלה הם בד"כ מושא הערצה עבורי.. (אני עדיין חולמת על שיעור פרטי בשילובים והסרת דעות קדומות אצל תמר קרוון, שעושה זאת בצורה כל-כך מדויקת ונפלאה).
הדבר הכי צבעוני ובולט שהיה לי אי פעם בארון לדעתי, היתה חצאית באטיק בגווני כתום עמוק ובוהק שהבאתי מתאילנד. אני חושבת שהיא סימלה יותר מכל את החופש שהרגשתי שם, הנוחות ללבוש דברים שלא הייתי לובשת בבית אבל בחו"ל "מה אכפת לי כי ממילא אפחד לא מכיר אותי" וזה. החצאית הזאת היתה נראית כמו לונגי זרוק, צרה וארוכה עם פרנזים בקצה. כשהייתי בחופי תאילנד, שזופה ונהדרת, היא גם היתה נראית עליי מעולה. הבעיה היתה, כשחזרתי לארץ ומיאנתי להיפרד ממנה… אני זוכרת בבירור את עצמי מסתובבת איתה ברחבי האוניברסיטה בהתלהבות, עם תיק הצד הרקום והבורמזי שלי, ובאופן שלא משתמע לשתי פנים מצהירה (בלי מילים), שאני מבחינתי לא חזרתי מהטיול שלי עדיין..
ככל שאני חושבת על זה, אני מבינה כל כך בבירור כמה היה קשה לי להיפרד מתחושת החופש הזו של הטיול, וכמה היה מהיר עבורי המעבר הנוקשה הזה ללימודים מיד חודש לאחר שחזרתי לארץ.
כל פעם שלבשתי אותה, זה החזיר אותי ברגע למסיבות מטורפות, חופים מדהימים, עצמאות, שופינג, תיירים מכל העולם, ביקיני חום, אננסים טריים, בחור חמוד אחד מדנמרק, בטלה מופלאה, סרטים במסעדות על החוף, רכיבה על אופנוע באי ואוכל מדהים..
כל פעם שלבשתי אותה, תהיתי עם עצמי בתוך עצמי למה לעזאזל חזרתי לארץ ולא המשכתי לטייל,
וכל פעם שלבשתי אותה, נזכרתי שהחיים ממשיכים והזמן לא עוצר..
אז לאט לאט הפסקתי ללבוש אותה, עד שהיא הפכה להיות אחד מהפריטים האלה שלובשים רק לים ואח"כ גם זה כבר לא. אבל עד היום לא הצלחתי להעיף אותה מהארון.. היא עדיין שוכבת באחת השקיות וכל פעם כשאני עושה סדר ונתקלת בה, אני חוזרת בשנייה לאותם רגעים מיוחדים ועדיין קשה לי להיפרד…
לא בטוחה שאני מרוצה מהמסקנה הזאת, אבל בהיותי אדם נוסטלגי ורגיש אני מקבלת אותה באהבה.
בסופו של דבר, מה שבטוח – צבעים בולטים ובוהקים עושים לי שמח בעיניים ושמח בלב, הם מחזירים אותי למקומות טובים ולתחושת חיוּת מופלאה ובעיקר מצליחים להרים לי את מצב הרוח.
ומשזה נאמר – אני בהחלט מתכוונת להוסיף לעצמי לארון עוד כמה פריטים צבעוניים. מעבר למצב הרוח המרומם, אני בטוחה שעל הדרך ייווצרו לי גם כמה זיכרונות יפים חדשים.
סטודנטית מתחילה, שיער ארוך, צמידי עור על היד והרבה רצון טוב:
חצאית באטיק כתומה ובוהקת
חולצת שאנטי לבנה
סנדל צמות חום שטוח
תיק צד רקום
הצעת הגשה עדכנית:
חצאית: בוטיק bebe, חולצה: Bel air Paris (בבוטיק אקלקטיק), נעליים: MYKA (בחנות המעצבים אמברלה), תיק: YOSI SAMRA.
ועוד כמה הצעות בוהקות שתפסו לי את העין:
חצאית טוויד: לורד קיטש, שמלה: לאורל (בבית האופנה מילוס), חצאית הדפס ארוכה: ICE CUBE.
והנה כמה טעימות צבעוניות מהחנות הנפלאה:
Campo Marzio Design, מתחם באזל ת"א.
(ממליצה לכל חובב עיצוב מדוכא להיכנס לשם, ייתכן כי יורגש שיפור מיידי במצב הרוח!)
