Show me the money

אז אני חוזר מאימון קפוארה מפרך פלוס סיבוב קטן בבר השכונתי לשמוע את טל שגב מנגן ושר על האחת שלו ובליבי הבטחתי לעצמי. כשאני חוזר הביתה, אין! מקלחת ולישון. אני לא ישן מספיק, זה לא בריא. חוזר הביתה, זורק את התיק על השולחן, הצצה קטנה בנייד, ו … יש קצת נוטיפיקיישנס בפייסבוק. על סינדרום הפומו כבר שמעתם? לא שמעתם? Fear of missing out חפשו חפשו … אז נכנס שניה רק רגע בשביל לראות מה חדש? מה נסגר? האם העולם כבר התמוטט?

ואז מגיעה השאלה בה אני מתויג כמו רמז דק כפיל:

"ואולי יש גם גבר אמיץ בקהל שיכתוב את נקודת המבט הגברית?" נקודת המבט הגברית על מה? טוב, חייב לברר, חוזר לסטטוס וכך נכתב: "בעקבות דיון ארוך שקראתי היום בקבוצה אחרת ושבו עלתה שאלת התשלום בדייט ראשון אשמח לשמוע את עמדותיכן/ם: האם על הגבר לשלם בדייט ראשון, מה זה אומר עליו אם הוא מעדיף להתחלק בהוצאה חצי-חצי, למה ב-2017 עדיין יש ציפייה שהגבר ישלם והאם היית יוצאת עם גבר שמשלם/לא משלם עלייך בדייט?"

אז מה? לא נרים את הכפפה? יאללה נו … אז ככה.

במסגרת החיים החדשים שלי כגרוש שנמצא בשוק הפנויים פנויות כבר ראיתי הרבה, ויצאתי הרבה לדייטים, לפעמים הולך סבבה, לפעמים הולך ככה ככה, אבל מה שבטוח זה שתמיד יגיע החשבון בסוף. אתן לא מבינות כמה מביך אותי העניין הזה של החשבון. בדרך כלל ואם אפשר אז משתדל לנצל שעת כושר כשאתן הולכות לרגע לוואטאבר ואז אני קופץ על המלצר הקרוב בשביל לסגור את הפינה. תמיד תמיד תמיד, ולא קרה אפילו פעם אחת אחרת, תמיד אני משלם, וזה בכלל לא משנה אם זה קפה קטן, בירה מהחבית או ארוחת ערב מלווה בכוס יין. האמת היא שלמזלי גם לא נתקלתי בבחורה שהתחילה להתווכח כי אז המבוכה היתה גומרת אותי. ומהצד של הגברות, יש את אלה שמציעות מיד לשלם את חלקן או חצי חצי או משהו, שולפות את הארנק, ואז אני בעדינות נותן להן להבין שרק אחד משלם פה וזה יהיה אני ותמיד זה עבר בשלום, תודה לאל, So far so good. אבל ישנן גם כאלה שאפילו לא טורחות להסתכל על החשבון (ודרך אגב בדרך כלל הן אלה שתוספנה כוס יין ביחד עם ארוחת הערב בדייט הראשון) והאמת? שאין לי בעיה אם זה. נהפוך הוא, זה פחות מביך אותי ולכן אני מבסוט.

ומה אני באמת חושב על כל זה? כאילו ברמה התיאורטית וזה? טוב, אז אתן מכירות אותי, נכון? אני בחור שדוגל בשוויון בכל תחום שהוא ובאמת מאמין שאין ולא צריך להיות הבדל בין גבר ואשה ולמה שבאמת לא נתחלק חצי חצי או שכל אחד ישלם על חלקו? מייק סנס לא? הגיוני סך הכל.

או, הנה הקאטץ'. כשמדובר בסצנת הדייטים, ההגיון נשכח לו בבית או לכל הפחות באוטו (במקרה והיא לא הסכימה שאאסוף אותה), ופה משחקת שחקנית חדשה-ישנה. לשחקנית הזו קוראים מוסכמה חברתית. היא שחקנית כזאת שמצפצפת על ההגיון ושמה אותי בתפקיד המחזר, הג'נטלמן אפילו המאצ'ו ואת ההיא שמשחקת איתי את המשחק, המוסכמה החברתית מכניסה לתפקיד המחוזרת, הנחשקת, הליידי. ואתן יודעות מה? אני די סבבה עם זה. לגמרי.

אבל יש בעיה. איפה הבעיה מתחילה אתן שואלות? הבעיה מתחילה כשיוצאים לדייט שני ושלישי וחמישי ושביעי. אז כן, היו לי כבר כמה דייטים שהגיעו לשלבים הללו והפלא ופלא הבחורה ההיא? זאת שלא העיפה מבט על החשבון בדייט הראשון? היא עדיין ממשיכה לא להניד עפעף כשהחשבון מגיע גם בדייט החמישי. ופה זה כבר קצת מתחיל להפריע לי. נדמה לי, שאלו באמת סוג של בחורות מהדור הישן, כאלה שמאמינות בלב שלם שהגבר צריך להיות גבר ולחזר, ולשלם ולהיות מאצ'ו ושרירי וגבוה ומסוקס (אה גלשתי קצת …), עם הבחורות האלה, עד כמה שהן היו מושכות, גם ברמה הפיזית וגם ברמת העניין, בסופו של יום זה לא המשיך למשהו רציני והעניין הכספי הוא לא באמת הסיבה למרות שכנראה זה חלק מאופי שלא ממש מתאים לי.

אני הכי אוהב לדוגמא (טיפ קטן בשבילכן), זה כשהבחורה מזמינה לסרט נגיד, או להצגה, או הופעה. אז היא מזמינה את הכרטיסים מראש וכך גם אני לא צריך להרגיש מבוכה כשהיא מוציאה את כרטיס האשראי שלה מולי וגם אני בטוח שהיא מרגישה יותר טוב עם עצמה כי בסופו של יום ההגיון חוזר למגרש אחרי גישושי הפתיחה ולאט לאט הוא גם חוזר להיות שחקן מרכזי כי אנחנו כן ב-2017 ואנחנו כן חברה שיוויונית בה נשים לא ב-א-מ-ת זקוקות שגבר יזמין אותן.

או אז מגיע החלק הבאמת יותר מאתגר. כבר צריכים להיות יצירתיים, לפנק ולחזר בעדינות וזה כבר לא עניין כלכלי גרידא, או כמו שאומר השועל מהנסיך הקטן:

"בעיני אתה עדיין נער קטן, דומה לאלפי נערים קטנים אחרים ואני לא צריך אותך וגם אתה לא צריך אותי. בעיניך אני שועל אחד שדומה לאלפי שועלים אחרים. אבל אם תאלף אותי, נהיה זקוקים זה לזה. אתה תהיה לי אחד ויחיד בעולם, ואני אהיה לך אחד ויחיד בעולם …"

אבל זה כבר לפוסט אחר …