תמונה מתוך האלבום של הבלקן ביט בוקס
יש לי חלום, האמת יש לי שניים וכשאני חושבת על זה יש לי המון חלומות.
חלקם במגירה , חלקם על המדף וחלק גם פג תוקפם.
לפעמים אני רואה חלום שכבר שכחתי ממנו והנה פתאום הוא צץ איכשהו בחזרה.
עוד מעגל שמתחיל להיסגר.
אני מאוד אוהבת מוסיקה, צורכת בדרך כלל המון שעות מוסיקה.
מוסיקה מעיפה אותי למעלה ולפעמים גם מורידה אותי למטה. בכלל החיים שלי מחולקים לתקופות מוזיקליות.
תמיד יש לי איזה פייבוריט שמתנגן עד שנטחן ונטחן אבל אף פעם לא נמאס.
איכשהו זה זמן מה לא התחברתי ממש למוזיקה חדשה, הרגשתי כאילו שום דבר לא קורה, מין תקופת יובש מוזיקלית שמה שהתנגן לו ברקע זה איזה שיר ילדים ולפעמים גם גלג"צ או 88.
ואז גיליתי להקה אחת שהחזירה לי את חדוות המוסיקה, את הכיף במוזיקה את ההרגשה הזו בגוף שאני חייבת לזוז ולרקוד.
התחברתי מאוד למילים של השירים שלהם לאג'נדה של הלהקה. לכל הוויב המטורף שהם מביאים איתם. שמעתי את כל הדיסקים שלהם הלוך ושוב בבית באוטו הדבקתי את כל הסביבה שלי במוסיקה הנהדרת הזו.
התרגשתי כמו איזו מעריצה טינאג'רית מתלהבת. וההופעות שלהם זו חוויה משחררת מדהימה.
הרגשתי שאני רוצה להעביר את המסר שלהם הלאה.
יש משפטים מהשירים שלהם שממש עשו לי את זה.
בדיוק אז , עלה לי רעיון לשים את המשפטים הגאוניים שלהם על טי.שרטים.
בעיני רוחי כבר ראיתי איך זה באמת קורה. אפילו יצא לי לפגוש במקרה באיזה נופש משפחתי את תומר יוסף סולן הלהקה.
חברה מפיקה שעבדה איתם אפילו העבירה להם תמונות של החולצות שיצרתי. אבל אף פעם לא פניתי אליהם בצינורות המקובלים.
ואז גם יצא "המחבל" הפנימי שבי והתחיל ליילל.. את לא מספיק טובה, למה הם צריכים אותך בשביל זה? מי את בכלל..?
הכל כבר היה מולי ולא היה לי את האומץ לעשות עם זה משהו.
אבל עכשיו אני מביטה לעצמי בעיניים עומדת מול עצמי ואמיצה מספיק לצעוק את החלום.
צילום סימה דניאל
אולי זה לא חלום כלכך גדול אולי כבר יכולתי לחוות אותו מזמן.
אבל תודו, נכון שזה חלום מגניב?
#דיגיטליות_בעסקים#לאומי_עסקים#saloonaschool