6 ספטמבר
כבר לא סופרת ימים והאמת שאם לא הייתי מסתכלת על התאריך בשעון באמת שלא הייתי יודעת. החיים נכנסים לשגרה.
קמים בבוקר הילדים הולכים לבית ספר ויש את מטלות הבית. עד ה 17 יש חופשה מבית הספר, הממשלה לא מרשה ללמד ולכן הם מעלים את התלמידים לבית במעלה המתחם שם הם מלמדים אותם כדי שקולם לא ישמע למרחוק. לפני יומיים המורה התבשר שאחיו נפתר, הוא נסע בלילה כדי להשתתף בהלוויה. היום בבוקר פגשתי אותו הסביר שהוא חזר בלילה מאוחר ישן כאן והוא רוצה להתחיל מוקדם עם הילדים. שבע וחצי העירו את כולם מוקדם והם נשלחו לכיתה. גם בהעדרו האחים והאורחים השלימו והילדים למדו, הם מאוד מאוד מקפידים על הלמידה. הם הולכים התיק קטן עם מחברות וקלמר קשיח יחפים ומטפסים לכיתה.
החיים סובבים כאן סביב האוכל וההכנה שלו. בבוקר הנשים מדליקות את האש, מרתיחים מים ומתחילים להתכונן לארוחת הבוקר. בסביבות עשר אחת עשרה האוכל מוכן הילדים עושים הפסקה וכולם אוכלים. מסיימים שותפים את הכלים ומכינים את ארוחת הצהריים. גם זה לוקח זמן והיא בדכ כלל מוכנה בסביבות שלוש. שוב הילדים עושים הפסקה מהלימודים ובאים לאכול. ואז מתחילות ההכנות לארוחת הערב … ואותו הסיפור. בין לבין עובדים על הפרודוקטים: ממינים גרגירים, מקלפים תירס מהקלחים ומייבשים זרעים. כבר כמה ימים מנסים כאן לייבש את המש המונבט. פורסים מחצלות שופכים מש מרטיבים במים עם אפר מהמדורה כשי שיהיה שחור מערבבים טוב מחזירים לשקים. נותנים לזה לנוח בשקים עד הנבטה, מוצאים את המחלצות משטחים את המש ומייבשים בשמש, רק שבימים האחרונים יורד המון גשם. אז כל שעה אותו סיפור, פורסים אוספים ושוב פורסים אוספים וחוזר חלילה. התעייפתי.
אלן המורה היא ילידת הכפר קרובת משפחה שגידלה בבית המשפחה והם קוראים לה אחות, היא אישה צעירה אנרגטית ומקסימה עם שמחה חיים של ילדה. אחת הצינורות הצעירות כאן שלוט היא פחות מבת שנה, אלן מגדל אותה כמו אמא לכל דבר כל לילה היא לוקחת אותה איתה ובבוקר הן חוזרות יחד שהילדה מטופלת ונקיה, במהלך היום היא מרימה אותה בין עבודת בית אחת לשניה או לימוד בכיתה. שלוט בטוחה שהיא אמא שלה ואמנם היא לא מניקה אותה אבל שלוט דוחפת את היד מתחת לחולצתה של אלן בכל הזמנות ומוצאת את הפטמה שלה למשחק בקלות רבה.פשוט מדהים.