לרוב, מיד כאשר מסתיימת תצוגה במהלך שבוע האופנה, ועוד בטרם עזבה אחרונת הדוגמניות את המסלול, מתחילה תזוזה עצבנית בקהל ואנשים מתחילים לברוח. סדר היום של עיתונאי האופנה מלא וגדוש והם רצים מתצוגה לתצוגה, אין להם זמן לחכות בסבלנות עד לסיום המוחלט, ועליהם למהר בזריזות ליעד הבא. אולם ביום שישי בערב, כאשר הסתיימה התצוגה של בית לאנוון, אף אחד מהמוזמנים הרבים לא מיהר לעזוב. אנשים עמדו על רגליהם, הריעו ושרקו בהתלהבות לאלבר אלבז, שיצא אל הבמה ומתחת לנברשת ענקית, עמד ושר בביישנות קלה (ולמרות שהצהיר מראש שהוא זמר איום ונורא) את "Que Sera, Sera" – מה שיהיה יהיה… את השיר הוא הקדיש לכל אנשי האופנה שעזרו לו להגשים את חלומו – מלך!
אח"כ נשארו כולם לחגוג איתו במסיבה אל תוך הלילה, עשר שנות עבודה כמעצב של בית לאנוון. כשאלבז הגיע ללאנוון, היה זה בית אופנה מיושן שקפא על שמריו. אלבז ניער את האבק, ובמגע הקסמים שלו החזיר את הזוהר והמודרניות ויחד איתם את המוניטין, של בית האופנה הוותיק הזה, המזוהה היום לחלוטין עם אלבז. האיש המוכשר שעניבת הפרפר היא הסמל המסחרי שלו, התחיל הכי נמוך שאפשר, כאשר הגיע לפריס כמעצב מתחיל מישראל והוא היום אחד מעשרת המעצבים המשפיעים ביותר בעולם האופנה. יחד עם זאת, כפי שמצהיר כל מי שמכיר אותו, הוא נשאר צנוע ואחד שכולם אוהבים לאהוב.
התצוגה המרהיבה הייתה סוג של הומאז' לסיכום עשר שנות עבודה, הצדעה לעבר עם מבט צופה פני עתיד ועל המסלול נראו קלאסיקות בעיבוד עכשיוי ויצירות חדשות בכתב ידו המובהק של אלבז. הדגש היה על איזור המותן, באמצעות פפלום וחגורות מותן, שחצאיות עיפרון צרות מחד ושרוולי בלון נפוחים מאידך, רק הדגישו אותו עוד יותר.
התצוגה נפתחה בקבוצה צבעונית של שמלות וחליפות באורך הברך, במראה נקי ומינימליסטי עם דגש על המותן וגם על איזור הצוואר באמצעות ערמה של קפלים, שהם מסימני ההיכר בסגנונו של אלבז. הצבעוניות העזה של כתום, ירוק, כחול וסגול, נתנה ביטוי חדש ורענן למינימליזם של הגזרות.
אח"כ באה קבוצה גדולה של דגמים בשחור, במשחקי נפחים משתנים ובמגוון חומרים כמו עור, פרווה, קטיפה ועוד. דווקא על רקע השימוש בצבע מונוכרמטי אחד, בלטה עוד יותר העובדה שאין דגם אחד הדומה למשנהו, הוכחה ליכולת הוירטואוזית של אלבז.
הקבוצה השלישית בצבעי אפור וזית מוזהב, פתחה את החלק הנוצץ תרתי משמע, של התצוגה, עם שמלות מתוכשטות ומשובצות באבנים צבעוניות, בדי ברוקד רקומים חוטי זהב וזוהר שהוביל בהמשך ישיר אפילו לעוד זוהר, בחלקה האחרון של התצוגה. אז עלו מראות אייקונים מבית היוצר של אלבז בצבעוניות נועזת, החל מהשמלה השחורה ועתירת הקפלים המסולסלים בלבן, שנלבשה ביחד עם כפפות אדומות וארוכות, וגם בשאר הדגמים של השמלות הקטנות ומדגישות הגזרה, להם נוספו פרוות צבעוניות, כפפות, תכשיטים בולטים ומה לא.
אלבז בחלקה המסיים של התצוגה, הלך עד הסוף עם עושר המראות והסטילינג הזוהר, כאילו המוטו היה כמה שיותר יותר טוב. אך גם אם זה נשמע כמו הפרזה מסוימת כישרונו של אלבז הוא כזה, שהשמלות המדהימות ביותר, הן עדין תמיד לבישות וכאלה שנשים רוצות ללבוש, וחוץ מזה, ככה נוהגים בחגיגה אמיתית.
מזל טוב ענק לאלבר אלבז, על חגיגות העשר בלאנוון.
צ'ופר – השיר הזה, שאני מאוד אוהבת – היה חלק מפס הקול של התצוגה של אלבז, עוד הוכחה שהוא מעצב שאוהב נשים, כן.. כן..
