כשאחותי ואני היינו קטנות , בערך ארבעים שנה לפני שנתנו שמות כמו "טבעונית" ו"צמחונית " לילדה שאמרה "לא" לשניצל , לא ממש הסכמנו לנעוץ את שיני החלב שלנו בבשרו של מי ששעות ספורות לפני שהונח חלל על הצלחת היו לו לב פועם ,עיניים טובות ותוכניות לעתיד ..אבל כדי להגיע לקינוח צריך היה להגיע לעמק השווה עם הוריי ולסיים לפחות את החלק בצלחת שסוכם עליו מראש עם אמא ..בדיוק בשביל זה הומצאו הכסאות המרופדים ,שבמשך זמן רב שימשו את אחותי ואותי כמחסן למצבוריי הכבדים , השניצלים והעוף .."החגיגה " הסתיימה באחד מימיי הספונג'ה העליזים כשאמא הפכה כסא ומסך חלקיי הבשר היבש שנשרו מממנו אפשר היה להרכיב גן חיות שלם .
הסוד נחשף ולאחר שיחה קצרה , הבינו הוריי מהר מאוד שעל השולחן יעלה אך ורק מזון אלטרנטיבי ,כי אין סכוי שאף אחת מהילדות תלעס שום יצור שקרקר או פעה בגלגול הקודם .
היום ,ארבעים שנה אחרי,אחותי הקטנה ,נועה עוז סתר, כבר לא כ"כ קטנה היא רקדנית בלט מחוננת ומעצבת רבגונית מיוחדת , ככזו, חיפשה זמן רב להשתמש בחומרים ממוחזרים ידידותיים לסביבה ויצרה ליין של בגדים ,תיקים וחגורות העשויים ברובם מצמיגים .
את המותג שלה nono שנולד מתוך הצורך האישי שלה להיות עדכנית ומיוחדת אך להמנע מפגיעה בבע״ח אי אפשר ,כמובן ,לנתק מתוך סיפור הילדות שלנו ומאהבתה העזה לבעליי החיים . את הקולקציות המרהיבות כמו גם את הסמפלים אפשר למצוא בסטודיו המקסים שלה במושב טל שחר .
nono הוא שם החיבה אותו העניק לה אבי בילדותה , אך גם מדגיש הדגשת איסור כפולה שלא לפגוע בחפים מפשע כי אפשר ורצוי גם אחרת.
